רפלקסולוגיה, לימודי רפלקסולוגיה

בכיתוב שמתחת לתבליטי רפלקסולוגיה אלו נאמר: טיפול זה יעניק לי כוח " (מטופל) והמטפל משיב לו : "אני אעניק לך הנאה מלאה" – כיתוב נוסף : "אל תכאיב לי".

כתבים סיניים עתיקים מספרים על שיטת טיפול (רפלקסולוגיה) הנעזרת על ידי לחיצות באמצעות האצבעות והאגודלים. אקופרסורה היא שיטת טיפול עתיקה (אקו – נקודת דיקור פרסורה – לחץ ) המהווה בסיס לשיטת הטיפול בדיקור הסיני בעלת דמיון לרפלקסולוגיה. הלחיצות יושמו בטכניקות שונות, החל מלחיצה עדינה באצבע ועד ללחיצה עמוקה מאד בעזרת האגודל. בספרים עתיקים נכתב אודות שיטת אבחון בכפות הרגליים. ברפלקסולוגיה המודרנית אנו משתדלים להתאים את עוצמת הלחיצה למטופל ולמידת רגישותו, בעוד שיטת האבחון דומה מאד לזו שהייתה נהוגה בסין העתיקה. תחריט של כפות רגליים שנמצא על סלע, מגלה ציורים של שמש בבהונות, סמל לזרימת האנרגיה המתחילה בבהונות המאפיין גם את הרפלקסולוגיה.

ד"ר פיטג'רלד (1942 – 1872 ). היה רופא מנתח אף – אוזן – גרון ומומחה בעל שם עולמי. בעת עבודתו בביה"ח בהרטפורד, גילה את השיטה הנקראת "ריפוי אזורי". הוא שם לב שלחיצה חזקה בנקודה מסוימת בבהונות, באצבעות הידיים ובחלקים אחרים, גרמה לתחושת אלחוש (הרדמה) באזור מוגבל בגוף. תגלית זו אפשרה לו לבצע ניתוחים קטנים באף ובגרון ללא שימוש בחומרים מרדימים וללא כאב. ד"ר פיטג'רלד ציין בספרו, שלחץ לאורך אזור המתייחס למקום הפגיעה, מקל על כאבים ואף גורם לתחושת אלחוש כשהלחץ המופעל הינו חזק יותר. "אזור" הוא חלק תחום נפרד, בעל איכויות מסוימות. ד"ר פיטג'רלד היה הראשון לחלק את גוף האדם לעשרה אזורי אורך בקדמת הגוף ואחוריו, חמשה אזורים בכל צד של קו האמצע. האזור הראשון מתחיל במרכז הבוהן הראשונה לאורך הגוף, מרכז האף ועד למרכז הקודקוד – למוח, ומשם אל האגודל וחזרה. וכן הלאה, בבוהן השניה עד החמישית. הוא סימן את האזורים מ- 1 עד 5 בצד ימין וכן בצד שמאל של הגוף. אזורים אלו נקראו בפיו "הזרימה הבלתי נראית של אנרגיה בגוף". לדבריו, בטיפול ניתן ללחוץ על אצבעות הידיים וכן על הבהונות, כיוון שמסלול האזור עובר בשני המקומות ומתחבר למוח. המרחק בין נקודת הלחץ לאיבר באזור הנתון עליו רוצים להשפיע, אינו מהווה בעיה, כיוון שכל אזור מושפע אנרגטית. אחת מהרצאותיו בפני רופאים, סיפר ד"ר פיטג'רלד כי מחיאות כפיים חזקות, יעילות להקלה במצבים שונים כמו עצבנות, חרדה ונדודי שינה. מחיאות כפיים למשך עשר דקות, יסייעו להקלה על תסמינים במערכת הנשימה ואף לטיפול בשפעת. לד"ר פיטג'רלד היו תלמידים רבים שהמשיכו את דרכו ופיתחו את תיאוריית האזורים. המפורסם בהם הוא הכירופרקרט. ד"ר ריילי ואשתו אליזבט ריילי. הם כתבו 12 ספרים ופיתחו טכניקות עבודה עפ"י החלוקה לאזורים. ברדלרס, שהיה תלמידו של ד"ר ריילי, סטה מעט משיטתו של ד"ר פיטג'רלד ובמקום למקם את קווי האזורים במרכז כל בוהן, סימן אותם בין הבהונות ובכך שרטט ארבעה קוים בכל כף רגל במקום חמשה. אך מספר האזורים לא שונה.

יוניק אינגהאם, סופרת אחרת, הייתה גם היא סטודנטית של ד"ר ריילי. בספרה, היא מציינת אם אברי הגוף משתקפים בכפות הרגליים עפ"י עקרונות קבועים, הרי שכל המפות חייבות להיות שוות, עם סטיות קלות בלבד. היא החלה למקם נקודות רפלקס על כפות הרגליים בשיטתיות ובהגיון. היא טענה כי יש להתבונן במיקומו של איבר בגוף ולבדוק איזה אזור עובר דרכו ולסמן את נקודת הרפלקס של אותו אזור בכף הרגל, באותו אזור ממש. יוניק חידדה את ההבנה שאזורי הרפלקס הנם עוצמתיים במיוחד, ודרכם ניתן לעורר את כוח הריפוי הטבעי של הגוף ולאפשר לו לאזן את עצמו. היא הייתה הראשונה למפות את אברי הגוף על כפות הרגליים. דורין ביילי הוכשרה ע"י יוניק אינגהאם בארה"ב והיא זו שהפיצה בבריטניה בשנת 1966 את שיטת "הטיפול האזורי". אין חשיבות מרובה לשם שניתן לשיטה הטיפולית – ריפוי אזורי, אזורי רפלקס של כפות ידיים ורגליים או רפלקסולוגיה. אין ספק כי שיטת טיפול הרפלקסולוגיה הולכת ומתפשטת, הולכת ומסתעפת. ככל שנערכים יותר מחקרים, כך הולכת ומשתכללת הרפלקסולוגיה.

רפלקסולוגיה משתמשת בכפות הרגליים כמוקד העיקרי שלה ממספר סיבות. הסינים הקדמונים ראו באדם חי אחד מביטויי המתח שבין שני קטבים – שמים וארץ. השמים נמצאים מעל לראש, בעוד הארץ מתחת לכפות רגליו. לשני הקטבים יש תכונות ייחודיות.

· שמים- יצירה: מסמלת את הפעולות היצירתיות של האדם, אשר באמצעות כוחה מתעורר ומתפתח אופיו העליון. זוהי ההתחלה, מקור הרעיונות: היא יוצרת, מביאה את הסדר: היא מהירה, אין סופית מחפשת ושואלת.

· ארץ- קליטה : יוצרת מציאות מיוחדת בניגוד ליכולת הרוחנית של היצירה. היא החוק, היא הטבע, היא מזינה, היא השגיות , היא עמל ויגע, היא מוגבלת ונאמנה.

הנזכר לעיל מתאר בבהירות את החלוקה שבין שני הקטבים – הראש וכפות הרגליים. הידיים הנן המתווכות, אשר מאפשרות לנו להעביר רעיונות למעשים. באשר לאדם המערבי הממוצע, אנו מוצאים שרוב האנרגיה, ההקשבה והתפקוד שלו או שלה ממוקדים בחלק העליון של הגוף. אנשים שמים דגש על טיפול בפנים שלהם כדי להיראות טוב, אולם ההתמדה שלהם פוחתת כאשר יורדים נמוך יותר בגופם. אם נצפה על התפתחות האדם באלף השנים האחרונות, אנו מוצאים שהדגש מרוכז במחשבה ובראש. בצורה סמלית אנו יכולים לראות את תשומת לב האדם עולה ממרכזי הגוף הנמוכים, האחראים לצרכים בסיסיים של הקיום היומיומי, לצרכים ברמה החושית: מחשבות צורות ויכולות יצירתיות: למרכזים אשר ממוקמים די גבוה בגוף האדם. מצב זה ניתן לזיהוי בהתנהגות מערבית טיפוסית: מעט פעילות גופנית ודגש על פעילות מוחית – יכולת שמיעה, ראייה ותפיסה. התחרות אינה קשורה להישרדות פיסית, אלא בעניינים הקשורים לתרבות, חברה, אישיות ומחשבה.

אנשים בשלבי התפתחות פרימיטיביים יותר חיים בהרמוניה עם הטבע. הם מפתחים סימני מחלות ומחלות אשר נובעים מצורות הקיום הראשוניות שלהם. מרכזי האנרגיה הפעילים ביותר שלהם ממוקמים נמוך, ליד האדמה, הם בעלי אפשרויות מעטות לפתח את ההבנה והמחשבה שלהם, לכן הנם מעורבים פחות בפעילויות מחשבה ובעיות אשר קיימות בחברות מתקדמות יותר.

אם נסתכל על כך מנקודת מבט חברתית, אנו יכולים לומר שהאדם המודרני סובל מפעילות יתר ב'שמים' שלו, בעוד האדם הפרימיטיבי סובל מפעילות יתר ב'ארץ' שלו.

במהלך תקופות של קיום פרימיטיבי כל ההתפתחות דוכאה, החברה נשמרה יציבה בעזרת חוקים קבועים בלתי משתנים. אולם, בעת התהליך של האבולוציה האנושית האדם נעשה זקוף יותר, גבוה ורזה, מעודן יותר ורחוק יותר מהאדמה. נטיות אלה גורמות לו לנסות לכבוש חלל חיצון ולנגוע באופקים חדשים בכל שטחי החיים. האדם המערבי המודרני יודע עמוק בתוך תוכו שכל מה שמסביבו יכול להשתנות פתאום והוא חייב לחיות עם הידע שלו כל יום מחייו. הוא חי במצב בו ההשפעה של הקשרים שלו עם ה'שמים' נעשית חזקה יותר, בעוד הקשר שלו ל'ארץ' נחלש. עקב כך קיים חוסר הרמוניה באנרגיה אנושית בסיסית. לכן אנו בוחרים בכפות הרגליים כ'שדה המאבק' שלנו בין השמים והארץ, ומנסים לחדש ולחזק את ההשפעה של ה'ארץ' המוזנחת ולהגיע לאיזון בין שני הקטבים.

בחיי היום יום שלו, האדם המודרני סובל בעיקר מחוסר הרמוניה באזור זה. המתח עם כל השפעות הלוואי שלו הוא די חדש. התנוונות, חוסר פעילות גופנית, פעילות יתר של המוח, דגש על הישגים ולא על הנאה אישית, לחשוב במקום להרגיש- כל אלה מורידים אותנו מהעצמי שלנו ובונים מצב, שבו אנו נעשים לא מודעים למצב ההרס העצמי שלנו.

נסה לדמיין זוג של כפות רגליים מונחות זו לצד זו. דמיין את כל הגוף משתקף בכפות הרגליים, כשהוא מתחיל מקצות האצבעות הגדולות ומסתיים בנקודה דמיונית, הממוקמת בערך 10 ס"מ מעל קצה עצם הקרסול.

בדרך כלל, הקצה של הבוהן, מייצג את הנקודה הגבוהה ביותר של הראש והצדדים של גיד אכילס הנם הרגליים. ניתן לראות קווים שמקשרים את כל הגוף עם כפות הרגליים. למשל, הקשת הפנימית של כף הרגל משקפת את הצורה של עמוד השדרה.

אנרגית החיים משמעה דברים שונים. כל הדתות וכן כל אומנויות הלחימה, אסכולות של מיסטיקות, יוגה ותיאוריות מודרניות, כדוגמת תיאוריות ביו אנרגתיות, מדברות על שדה האנרגיה שממוקם בתוך גוף האדם ומסביבו, עוטף אותו כמו קליפת ביצה. היום ניתן אפילו לצלם אנרגיה זו בעזרת צילום קירליאני. בלי לנסות להסביר אנרגיה זו, ואם נביע שביעות רצון רק לנוכח קיומה, אנו מוצאים בשטח זה את החלוקה בין הקטבים של שמים וארץ. התדרים והצבעים האנרגתיים התחתונים הנם הכהים והעבים, בעוד התדרים והצבעים האנרגתיים העליונים הנם הבהירים והדקים.

האזור אשר מחבר אנרגיית חיים בסיסית זו עם אנרגיית הארץ הבסיסית הנו כפות הרגליים. רפלקסולוגיה יכולה להרכיב ולאזן אלמנטים, אשר חסרים באנרגיה הבסיסית של החולה. מנקודת המבט המחשבתית, שיטה זו מעניקה יכולת גדולה יותר להרגיע, להגיע לנקודה של הרפיה עמוקה יותר מכל אחת משיטות המגע האחרות. כאשר משתמשים בה נכון, שיטה זו מאפשרת לחולים להיהפך קולטים, לקבל את הכאב בלי להתנגד לו, לישון טוב יותר, להתרכז ולמלא את עצמם מחדש באנרגיה שאותה הם חסרים בדרך כלל. המגע האנרגטי של ידי המטפל על כפות רגליו של המטופל יוצר זרם ביניהם, אשר יכול להשפיע, להביא להרמוניה ולשפר את מצב המטופל. יש לקחת בחשבון שאנו נוגעים לא רק ברקמה, בשרירים ובעצמות, אלא במקור החיים של האדם.

במשך העשור האחרון כמה גופים רפואיים ניסו למצוא הסברים לתופעה הקרויה רפלקסולוגיה. סברה אחת הנה שטיפול זה משחרר חומר שהגוף מייצר, בייחוד הורמון שנקרא 'אנדרופין' אשר מפחית כאב (הוא נקרא גם 'המורפיום הטבעי של הגוף'). מתוך הסבר זה צצה שאלה נוספת: כיצד להסביר את ההשפעה של רפלקסולוגיה על תפקודי אברים?

אפילו כיום, הרפואה המודרנית המקובלת אינה יכולה להסביר כיצד שיטה זו עובדת באמת. מצב העניינים היום הנו של סובלנות וקבלה של היעילות שלה, ללא הבנה אמיתית, מצב דומה לזה של האקופונקטורה הסינית. רופא אחד אמר לי שלמרות שהוא נאלץ לקבל אותי ואת עבודתי (מכיוון שהיא מצליחה) הוא יישאר תמיד ספקני, ולפני שישלח כל אחד מחוליו לטיפול רפלקסולוגי, ינסה בכל כוחו לעזור להם באמצעים ובשיטות של הידע הרפואי המקובל שלו. רופא אחר שלמד אצלי רייקי אמר, "אני רואה שזה פועל, אבל אתה רוצה שהרופאים האחרים יעשו ממני בדיחת השבוע"?...

כיום אכן יש הבנה מסוימת ושתי הגישות קיימות בשלווה במשותף. אנו, אשר עוסקים ברפואה לא מקובלת, חייבים לזכור שהרפואה המודרנית היא צעירה יחסית בהשוואה לטכניקות כמו רפלקסולוגיה ורפואה סינית. לרפואה המודרנית יש משאבים רבים וידע נרכש רב, אולם הגישה המדעית שלה מאבדת לרוב מגע עם נקודת המבט של האדם ומתקשרת רק למרכיבים הביוכימיים והמכניים של החולה. בניסיון לקשר בין שתי גישות אלה מצאנו מספר שטחים שבהם מתאפשר קיום במשותף:

· רוב הפונים לרפלקסולוגיה לשם טיפול ניסו קודם טיפול רפואי מקובל, אולם לא יכלו למצוא פתרון לבעיות הרפואיות שלהם. לפעמים הם טופלו במשך שנים באמצעות תרופות ואמצעים אחרים כדי לרפא את הסימפטומים שלהם, אולם אלה הפסיקו את ההשפעה המתמשכת. כמות התרופות גדלה או שונתה לסוג שונה, שוב ושוב, באותן תוצאות.

· חולים עם מצבים שטופלו בעבר בעזרת ניתוח, חוזרים לרוב בחזרה לאותו מצב. חולים אלה אינם מעונינים לעבור שוב ניתוח דומה ופונים לגישות טיפול אחרות.

· קיימת רשימה ארוכה של חוליים ומצבים, שהרפואה המקובלת אינה יכולה לרפא ויכולה להציע לחולה רק הקלה זמנית מהסבל.

· אנשים אשר אימצו את נקודת המבט ההוליסטית מחמת השיהוי התרבותי הגדול לעבר כיוון זה בכל רחבי העולם, נוטים לפנות לטיפול רפלקסולוגי אפילו לפני שהם נבדקים אצל רופא. במקרה כזה אני ממליץ לשלוח חולים לבדיקה רפואית כדי לקבל תמונה שלמה לגבי מצבם הגופני וכדי לאפשר לנו להסיר כל סיכון גופני או מצב חמור לפני שמתחילים בתהליך הטיפול.

חולים ששולחים אלינו רופאים, אשר מקבלים את נקודת המבט ההוליסטית, והם משתמשים באמצעים משלימים כדי לטפל בחולים שלהם (אמצעים אחרים מתרופות וניתוח), מרוויחים ממצב אופטימלי: קבלת הטוב שיש בשתי הגישות.

התהליך במרכז הטיפול הרפלקסולוגי שאני מנהל כיום הנו לשלוח כל חולה חדש לרופא שלו, אשר יעשה את הבדיקות האלה עבורו:

בשנים האחרונות חלה התעוררות רבה והתעניינות ברפלקסולוגיה גם בעולם המערבי.

מספר עולה של אנשים הראו עניין בגישה זו. דבר זה נעשה ברור מאליו כאשר אנו מתבוננים במספר הגדל של קורסים שארגנו במשך חמש השנים האחרונות בישראל, למרות שמדינה זו היא קטנה והרפואה החליפית שלה הנה חדשה למדי בהשוואה לאירופה ולארה"ב.

משתמשים היום הרבה ברפלקסולוגיה כשיטה משלימה עם שיטות טיפול אחרות, אולם יש הרבה מטפלים, אשר למדו שיטה זו ומשתמשים בה באופן נפרד מהטיפולים שלהם.

אלה מאתנו אשר עובדים עם רפלקסולוגיה, או מטופלים על ידה, הם חלק מגל גדול שמתרחב בעולם, ואנו מקווים ומצפים לזמן בו שיטה זו, עם רפואה מקובלת ושיטות אחרות,

פלטפוס = זוהי השטחה של כף הרגל. נגזר מהמילה פלאטה. רגליים שטוחות בעלות קשת נמוכה הנוגעת באדמה נוצרות בד"כ ע"י משקל עודף. כל כובד הגוף מונח על הרגליים ששטח הפנים שלהן קטן יחסית בהשוואה לגוף האדם המתנשא לגובה והולך על שתיים להבדיל מחיות רבות אשר הולכות על ארבע ואז חלוקת העומס נעשית קלה יותר לעמוד השדרה.

אדם הלוקה בפלטפוס זהו אדם הנאחז בקרקע ובשורשי האדמה. קשה לו להיפרד, שינויים מפחידים אותו. בד"כ יסבול גם מכאבי גב ( בעיקר תחתון) התנהלותו תהיה איטית וכבדה משאר האנשים סביבו. אצל תינוקות וילדים בגיל הרך ניתן לראות כי הרגל היא מלאה בכריות אשר יוצרות תחושה של פלטפוס. אך זהו פלטפוס זמני מאחר והתינוק צריך להתרגל גם אל העולם החדש שאליו הגיח וגם לרפד לעצמו את הנפילות בעת שהוא לומד ללכת. תחושת השייכות אצל התינוק חייבת להיות מסופקת במיידי מאחר והוא זקוק לנו באופן נואש ולכן כל צעד קטן שיעשה חייב להיות מלווה בהגנות רבות.

ניתן לסכם את הפלטפוס כמאפיין לאדם אשר חייב לעבוד על השורשים והשייכות שלו אשר דרכם יגיע לשלווה ולשלום עם עצמו והסובבים אותו.

אולפוס = זוהי קשת גבוהה בכף הרגל. ההפך מהפלטפוס. אולפוס זוהי רגל של רקדנים ואנשים אשר יסוד האוויר שולט אצלם. במקום לגעת ביסוד המים (כלומר ברגשות שלהם) הם לא מעמיקים יותר מדי בסוגיות רגשיות ונפשיות. נוסחת ההצלה וההצלחה שבה הם בחרו להתנהל עם העולם תהיה ע"י תנועה מהירה ועשייה מתמדת. הם אינם מחוברים דיים לצורכי הגוף הפיסי שלהם. לעיתים גם שוכחים לאכול או לישון. צריכים הרבה מרחב ואוויר לנשימה. חיכוך עם אנשים אינו בא בחשבון עבורם. הם יעדיפו לקום ןלעזוב מאשר להתמודד. בד"כ הם אנשים גמישים פיסית והתנהגותית (מנטלית). המוטו שלהם: "חיה ותן לחיות", המושג "לזרום" שגור בפיהם מאחר וכל חיבור לרגש, בעיקר אם הוא שלילי ולא נעים, מיותר עבורם. משולש הדריכה אצלם לא מאוזן כלל ועיקר ולכן רוב הכובד יהיה על האצבעות אשר יגיע מן העקב. הליכתם קפיצית ונמרצת ומאחר והקשת הגבוהה אינה מאפשרת כל חיכוך עם הרגשות שבבטן

הראש והחושים ירגישו את המהלומות שבנחיתה היטב. אנשים אלו עובדים הרבה לפי דחפים ואינסטינקטים. מדברים רציונאלית וצריכים להתחבר לרגשות במקום להרגשות , לפחדים במקום לדחפים

וע"י כך לאזן ולעדן עצמם. פעילות שטוב לעשות איתם זה כל מה שמקרקע. בישול, אפייה, עיסוי, טיפול בחיות מחמד, כיור בחימר. לגבי הרגש ניתן לעבוד עליו ע"י שירה וציור אינטואיטיבי.

הלוקס ולגוס = עצם בולטת מלפני הבוהן הראשונה (הגדולה). זוהי למעשה דפורמציה כלומר שינוי במבנה העצם. מאחר ועצם נבנית תחת לחץ, מאחר ונקודת הדריכה שמה יצרה עומס יתר, העצם התעבתה וזאת בכדי להגן על עצמה (ועצמותיה) שלא תישבר. זהו למעשה מנגנון הגנה של הגוף מפני פגיעה בו ובנו כאחד. בתחילה נוצרות יבלות אח"כ עור קשה שלעיתים צומח פרא וייעודו הוא לשמור על העצמות שלא ייפגעו. רק בשלב המאוחר יותר של החיים כאשר האדם הרגיל עצמו ואת גופו להליכה מסוימת או אז נוצרת דפורמציה בעצם שנועדה להגן וע"י כך לעגן ולארגן את הגוף למצב הקיים.

לרוב מי שלוקה בהלוקס ולגוס אלו הן נשים. דמויות אם ארכיטיפיות. נותנות מעצמן מעל ומעבר, מתקשות לקבל מאחרים וחשות בשורה התחתונה כי לא קיבלו תמורה בעד האגרה. אזור החזה מקושר להנקה והענקה, ואכן הן נותנות ומעניקות ללא שובע אבל עם תנאים אלו ואחרים. ברגע שהן חשות מקופחות רגשית אזי נוצרת החסימה שמגבילה אותן בדרכן. נשים אלו צריכות ללמוד את השיעור של לעשות לעצמן ובשביל עצמן מבלי להתחשב כל הזמן בדעת הסביבה.

ישנה בדיחה ידועה על אישה אשר בחרה שלא ללכת ללמוד 40 שנה ולעשות לעצמה. כאשר נשאלה מדוע זה נתמהמה, אמרה כי חיכתה שהילדים יגדלו. אלא שאז כאשר אלו גדלו, גם המשפחה שלהם גדלה ואז היו הנכדים הבאים בתור. כך שאישה זו הפכה לאימא וסבתא במשרה מלאה עד אשר קיבלה אישור חברתי ומוסרי כאחד לעשות לעצמה ולא רק לביתה.

הרווח שבהתנהגות הזו למעשה מסתתר מאחורי המחיר הרב שכביכול נאלצת הגברת לשלם, אולם בפנים עמוק בתת המודע שלה היא רוצה להרגיש נחוצה ושייכת. ברגע שהיא נחוצה היא גם רצויה בעיני עצמה ומי מאתנו לא היה רוצה להרגיש רצוי?

לנשים אלו בד"כ ישנן דפיקות לב מואצות, קשיי נשימה וזאת מאחר והנשמה שלהן כלואה בתכתיבים חברתיים של מותר ואסור. ובעיות של עצירות מאחר והקושי בלשחרר זהו קושי קיומי עבורן. גם בעיות בתפקודי בלוטת התריס או צרידות מתמשכת יכולות לצוץ אצל אישה זו. כמובן שגם העורף אשר מהווה את הצד האחורי של צ'אקרת הגרון יהיה נוקשה וכואב לעיתים קרובות.

לעת עתה אסיים מאמר זה מאחר וסקרתי את התסמינים העיקריים שכף הרגל עלולה ללקות בהם בשלב זה או אחר של האדם ההולך בשבילי חייו המפותלים ככל שיהיו.

הרגל מרגילה אותנו להרגלים ודפוסים מקבעים. באם נפקח עינינו ונתבונן סביב נבין כי השינוי הוא בר תיקון כל עוד אנו מהלכים על האדמה הזו.(לפירוט מסלולי לימוד ב מכללת ברק ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק )