מתוך אנשים המטיילים למקומות שונים בפעם הראשונה, מתנסים לעתים קרובות בתחושות מוכרות, כאילו כבר היו במקום. אנשים רבים העידו על התרחשויות אלה, רבות מהן היו עובדות, שנמסרו על ידי אנשים חסרי דמיון שמעולם אף לא שמעו על תיאוריית הגלגולים.

מעבר לזאת, מי מאתנו לא חווה חוויות דומות, דמויות מוכרות שמעולם לא פגשנו? מקומות מוכרים בהם מעולם לא טיילנו ועוד.

קיימים גם טיעונים מתקדמים, בעד תיאוריית הגלגולים אשר , מצדדיה מחשיבים כחזקים מאד והמסווגים "כהוכחות". ביניהם ניתן להזכיר את ההבדלים בטעמים, בכישורים, רגישויות קודמות, וכו' ניתן להבחין בהם אצל מבוגרים וילדים, ובקושי ניתן לייחס זאת לתורשה. אותו רעיון מביא את העוסק בהם לשקול את הסוגיה של "ילד גאון" או "עילוי", וכיו"ב. חלק מהטיעון הוא להניח שאם כל הנשמות נבראו זה עתה, על ידי אותו הבורא, ומאותו החומר, הן היו דומות מאד זו לזו, והיו למעשה זהות.

עצם העובדה שכל ילד שונה בטעמים, במזג, בתכונות, בטבע וכו', ללא קשר לתורשה וסביבה, חייב להביא למסקנה שאת ההבדל יש לחפש הרחק אחורנית. ילדים בני אותם ההורים יכולים להיות שונים מאד בטבעם, תכונותיהם, וכו': בעוד שזרים יכולים לעתים קרובות להיות דומים יותר מאשר ילדים של אותם ההורים, שנולדו בהפרש של שנים זה מזה, והתחנכו באותה סביבה. אלה שיש להם ניסיון רב עם תינוקות, יודעים שלכל תינוק טבע ותכונות משלו, לפיהם הוא נבדל מכל ילד אחר, אף שניתן כמובן לסווגם לפי קבוצות. תינוק שנולד אך לפני מספר שעות כבר חושף עדינות או היעדרה, תובנות שונות אשר הסברן יכול להיות על ידי נסיון קודם כדלחלן:

התפיסה קשר מולד או נרכש?

מחקרה של הפסיכולוגית אלינור גיבסון העוסקת בחקר התפיסה אשר באחד ממחקריה המפורסמים ניסתה להשיב על השאלה האם תפיסת המרחב היא כושר מולד או כושר נרכש ? אם תפיסת המרחב היא כושר מולד הרי שהיא צריכה להופיעה בגיל צעיר ביותר.

החוקרת בדקה לצורך כך תינוקות זוחלים , בני מספר חודשים, אשר הונחו על משטח שבהמשכו לוח זכוכית הנראה כמדרון תלול, התינוקות התנועעו בחופשיות על המשטח אולם מרביתם סרבו לעבור לצד שנראה כמו מדרון, החוקרת הסיקה מכך כי תגובה זו אינה תלויה בניסיון נרכש. מהיכן אם כן נלקחה תובנה זו ???

גם מחקרים שנערכו על תינוקות רכים יותר, אפילו בני ימים ספורים הראו כי התינוקות מפרשים ארועים חזותיים באותה הצורה כמו מבוגרים אשר חוו נסיון לדוגמה:

החוקר ( 1977) BOWER גילה כי חפץ המגיח אל מול פניו של תינוק גורם לו להסיט את ראשו ולהרים את ידיו על פניו בתנועת התגוננות.

קיימים מחקרים רבים בפסיכולוגיה של ההתנהגות שקצרה היריעה מלפרטם התומכים בעובדה שקיימים התנסויות קודמות הקשורות ללמידה מניסיון עוד בטרם יכלנו בחיים הנוכחים להתנסות ,הקשורים להתנסויות קודמות שמקורם כנראה בחיים קודמים.

אחד הנסיונות להסבירם יהיה באמצעות המונח אינסטינקט מולד.

אולם האם "אינסטינקט מולד" יכול להיות גם הבנה? או נסיון? או תפיסת המרחב ? נראה שלא.

מכל מקום עם גדילתו של הילד, תכונות אלה נראות יותר בבירור, וטבעו של הילד הופך מודגש יותר, בתלות כמובן, בעיצוב והגיבוש, אך תמיד יודגש אופיו המקורי בדרך כלשהי.

ילדים אכן שונים. אחדים אוהבים דבר אחד ואינם אוהבים דבר אחר, ולהיפך: אחדים נמשכים על ידי משהו מסוים ונדחים על ידי אחר, ולהיפך, אחדים חביבים בעוד אחרים אכזריים: אחדים מבטאים חוש עידון פנימי, בעוד אחרים מבטאים גסות וחוסר רגישות, וכל זה על ידי ילדים בני אותה משפחה.

יש לציין שבלימודים אליהם הילד נמשך, הוא מצליח ללמוד כמעט ללא מאמץ, כמו לימוד מחדש של שיעור מועדף כלשהו, שנשכח זמנית. לעומת זאת במקרה של לימוד שאינו אהוב, כל צעד מושג בהרבה עמל, התהליך נמשך גם במהלך החיים, כאשר האדם הבוגר מוצא דבר זה או אחר כמתאים לו, כאילו נתפר עבורו, כך גם הידע הקשור לכך מגיע אליו כמו השיעור של אתמול.

במסגרת טיפולים שונים שאני מבצע, לא אחת מספרים המטופלים על חויות מגלגולים קודמים, חלק מהמטופלים החוזרים ברגרסיה לאחור פותרים לעצמם בעיות מבעיות שונות בעקבות חזרתם לאחור. אולם שיטה זו בה אנשים חוזרים לגלגולים קודמים איננה מדעית וניתן לתקוף אותה מהיבטים שונים. מעל לכל אין היא הוכחה לרעיון הגלגולים. גם אם המטופלים פותרים באופן זה בעיות של עצמם כגון פחד ממים, פחד מים, פחד גבהים. בעיות מיניות כגון זהות מינית ועוד... תמיד ניתן לטעון כי הענין הוא בסך הכל דימיון. אין זה מעיד כלל על גלגול קודם על אף שהבעיות נפתרות, אולם כך גם ניתן לטעון כנגד הפסיכואנליזה, ההיפנוזה,...ועוד. על אף שאין טוענים כך כנגדה .

משום כך בחרתי להעלות כאן מחקרים שונים של חוקרים בעלי שם עולמי אשר אינם מזוהים כמאמינים אורתודוכסיים אלא נחשבים כמשוללי כל אמונה מלבד הענין המדעי הטהור ואשר לצורך מחקרם תוקצבו בהקצבות ענק על ידי מוסדות אקדמאים שונים, כפי שנעשה בכל המחקרים המדעיים בהם מדענים חוקרים מציאת תרופה לנגיף זה או אחר.

במועד האמור היא הגיע מתוחה אך החלטית, "מה יקרה אם לא אצליח להיכנס לגלגול"? שאלה בחשש, "אל תדאגי את תצליחי, תהיי רגועה והכל יהיה בסדר" השבתי לה.

אני לא רוצה להיות יותר קוקסינל  מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר: שחזור גלגולים

שרית הגיע לקליניקת מכללת ברק לבושה בחצאית מיני אדומה, חולצה שחורה ונעלי עקב אדומים, חיוך על שפתיה. "סוף סוף הגעתי להחלטה" פתחה ואמרה. "כן מה החלטת"? שאלתי אותה בסקרנות. "החלטתי שלא להחליט", השיבה ברכות האופיינית לה. משום מה תשובה זו, העלתה בדמיוני את תוכניתו הבידורית מהעבר של אלי יצפאן בטלוויזיה, בה הוא משחק את התפקיד של אבנר – של להחליט שלא להחליט... אילו הייתי שומע זאת מהצד, הייתי בודאי סבור כי המטופל "מסתלבט" על המטפל, אולם מאחר והבנתי את בעייתו, חשתי כי הוא אכן בבעיה רצינית.

"את רוצה שאולי נפיל עץ או פלי"? שלפתי בהומור מטבע מהכיס... "לא לא, אני מתכוונת שנעשה את האפשרות השניה שהצעת בפגישה הקודמת, כלומר נראה לאן אגיע ולאן זה יוביל בסוף" הסבירה את כוונתה.

גלגול 1

"זיו מה אתה חושב? התעניינה"? "הרבה לא צריך לחשוב את חווית בעצמך את החוויות וסיפרת לי אותם", השבתי בחיוך. "כן אבל אתה יכול לנתח לי את הדברים"? התעניינה.

"כפי שראית עד כה, הגדרת את הכסף כצורך ראשון במעלה וכצורך קיומי, כאשר הצורך הבא אחריו הוא אהבה.

קיום יחסים עם גברים נתפס אצלך כצורך קיומי, כפי שאמרת אין כסף אין אוכל אין חיים מתים מרעב, מאידך כסף נתפס אצלך כדבר אותו מקבלים מגברים, כמו גם היום. על כן מבחינתך למדת שקיום יחסים עם גברים הוא צורך קיומי, צורך הכי בסיסי הקיים שאילולי כן מתים מרעב, על כן צורך זה הוא הבסיס שלך לחיים, מאידך הצורך השני במעלה ובחשיבות מבחינתך הוא האהבה, האהבה נתפסת בעינך כאקט נשי, כמצב בו להיות עם אישה הוא לצורך קיום האהבה, על כן יש לך צורך להיות גם עם נשים מצד שני שהרי האישה מייצגת את האהבה. הדבר שכה חסר לך. אולם מאחר ואנו בראשית הדרך כדאי לראות כיצד הדבר יתפתח בהמשך משום שכך אכן תשתחרר מהצורך בלהיות קוקסינל, או דו מיני". שרית ישבה כל אותה העת ובהתה בי כמהופנטת, "אתה לא יודע כמה זה נכון ההסבר שלך" הפטירה בהערצה.

"עכשיו אני שמה לב שכל פעם שהייתי זקוקה לביטחון, חיפשתי גברים וכל פעם שהייתי זקוקה לאהבה, חיפשתי נשים. רק עכשיו אני קולטת את הדברים" המשיכה בהתפעלות...

לפגישה השניה הגיע שרית ללא איפור, ובלבוש פחות סקסי, היא - הוא היה לבוש במכנסי ג'ינס, חולצה הדוקה שהבליטה את החזה, תספורת "קרה", ללא איפור. היא נכנסה לקליניקה ומיד הפטירה, "אל תשאל, אני כל השלושה ימים מאז שהייתי אצלך חשבתי על מה שקרה, על מה שראיתי ואני חושבת שהגעתי להחלטה, אבל קודם אני רוצה לשאול אותך שאלה"? אמרה, "כן מה השאלה"? שאלתי אותה, " מה חשוב יותר אהבה או כסף"? שאלה. הבנתי את הכוונה המסתתרת מאחורי שאלתה זו ועמה את ההתחבטות בבעייתה.

"את בודאי יודעת כי שתי הדברים חשובים, אך לא ניתן לסווגם כ-מה חשוב יותר, כלומר ברור שבלי כסף לכאורה אין אמצעי קיום, אשר בלעדיו אין חיים, זאת לפחות ברמה התיאורטית, אולם בלי אהבה, לאנשים רבים לא היה כל טעם לחיים, כלומר הם חיים מהבחינה הביולוגית, אך לא חיים מהבחינה הרוחנית הנפשית, חיים כאלה הם חיים אומללים שנשאלת השאלה מה הטעם לחיים כאלה? על כן כמו שאמרתי קודם לכן, לא ניתן להשוות בניהם באופן כזה" השבתי לה. "צריך לראות כל מקרה לגופו" סיימתי את תשובתי.

"כלומר שאחד אינו יכול להתקיים בלי השני"? ניסתה לפרש. "לא, האחד יכול להתקיים בלי השני, כלומר אדם יכול לחיות בלי אהבה, או יכול להחליט כי דבר מסוים שהוא עושה מהווה עבורו סיפוק כמו אהבה. הוא גם יכול לעסוק בדבר שהוא אוהב, המשמש לגביו מושא אהבתו, הוא לא חייב לאהוב דווקא אדם זה או אחר, כל דבר שאדם עוסק בו הגורם לו לסיפוק יכול להוות מושא אהבתו", כלומר אתה מתכוון לתחליף לאהבה"? הקשתה שוב. "לא אני לא מתכוון לתחליף, תחליף זה משהו אחר במקום אהבה, אני מתכוון שהדבר אותו הוא עושה, הוא הוא מושא אהבתו, לא כתחליף אלא כדבר המהווה עבורו אהבה. קחי לדוגמא מדענים העוסקים במחקרים שונים, הם אפילו שוכחים לאכול, הם יכולים לשבת ולעסוק במושא מחקרם/אהבתם ללא מזון, הם שוכחים לאכול ועשויים להגיע לעיתים לאפיסת כוחות בשל כך, כאשר לכאורה המזון הוא הצורך הבסיסי ביותר, כאשר האהבה באה רק בעקבותיו, ואילו כאן המזון הופך להיות מיצרך משני לגביהם" הסברתי את דבריי.

"כאשר מדובר באהבה בין גבר לאישה, או בכלל בין בני זוג, האהבה מטבעה מוגבלת לזמן ולתנאים, אהבה מסוג זה יש להפרותה כל העת, על כן אנו גם נתקלים בהרבה מאוד גירושין, אולם יש סוגים שונים של אהבה, כגון אהבה ללא תנאי הנדרשת במצבים שונים של התפתחות רוחנית וכו', אהבה כזו אינה מוגבלת או מותנית בהפריה, מאחר והיא סוג שונה של אהבה שהבסיס שלה אינה מוגבל לזמן ולתנאים", סיימתי את דבריי.

"טוב, אם כך עכשיו אני מתחילה להבין מה קורה אצלי, לכן גם אמרת קודם שלא ניתן להשוות בניהם, בין הכסף לאהבה. אתה יודע עכשיו אני חושבת על כך, באמת יש הרבה מאוד אנשים עשירים שיש להם כסף שאינם מאושרים כלל, אפילו בין הלקוחות שלי אני מכירה כמה כאלה שבאים אליי די קבוע ומספרים לי את הצרות שלהם..." המשיכה שרית בעודה חוככת בדעתה ומפנימה את דבריי, היה לי חשוב שתבין את העניין, מאחר ובסיס "החלמתה" ובעייתה כפי שהבנתי, נעוץ במקורו בבלבול של פרשנות תת המודע שלה לנושא זה.

שבוע חלף עד אשר שרית הגיעה שוב לפגישה. המראה שלה הפתיע אותי לחלוטין, זה היה שינוי דרסטי ביותר בין הפעם הראשונה בה הופיעה לבין הפעם הזו, היא הסתפרה קצר, הייתה ללא איפור, לבשה מכנסי ג'ינס וחולצה רחבה צהובה, דמותה הייתה הפעם נערית לחלוטין, אילו לא הייתי יודע מלכתחילה שזו היא, לא הייתי מזהה אותה כלל ביחס לפעם הראשונה. "קרה לי משהו מוזר סיפרה, הקול שלי כאילו נעשה גברי יותר" אמרה. "זה לא שרק אני שמה לב לכך גם אחרים העירו לי על כך" המשיכה. "איך את מרגישה עם זה"? שאלתי. "אני לא יודעת, לאחרונה גם כאשר אני עונה בלשון נקבה כמו עכשיו זה נראה לי מוזר, כאילו זה לא אני. אני מאז הפגישה השניה מרגישה שחלו בי כל מיני שינויים פנימיים, כל פעם שאני משוחחת עם מישהו אני צריכה להזכיר לעצמי שאני נקבה ולא זכר, אף פעם לא היה לי דבר כזה" סיפרה. "בבוקר הייתי קודם מקדישה זמן לעצמי ומתאפרת, כיום אני בכלל הפסקתי להתאפר, זה פתאום נראה לי מוזר מאוד להתאפר, כאילו משהו מזויף ולא טבעי, אני מרגישה שונה לחלוטין כאילו אני מזייפת או מתחזה למישהו שזה לא אני, יש לי מין משבר זהות פנימית כזה שקשה לי לתאר לך אותו, אבל עם כל יום שחולף אני מרגישה יותר ויותר שונה, אפילו עכשיו שאני מדברת בלשון נקבה אני כל הזמן חשה מזויפת, כאילו למה אני מדברת בלשון נקבה"? אמרה. תיאורה קצת הזכיר לי את האישיות מרובת הפנים, או מצבים סכיזופרנים שונים, "מה את זכר או נקבה"? שאלתי אותו. "אני זכר שרצה להיות נקבה כל הזמן", "מה עכשיו אתה רוצה"? "אני חושב שלהיות זכר, אני כמעט בטוח אבל אני לא יודע איך לעשות את השינוי הזה" הסביר. "ראשית איך קוראים לך"? שאלתי אותו, משידעתי רק את שמו כנקבה. "חיים" השיב (שם בדוי), "עכשיו חיים במה כרוך השינוי, מה הבעיה"? "מה אני צריך לעשות כדי להשתנות"? שאל.

ראשית התחלתה בעצמך את השינוי, המראה שלך כבר הפך להיות נערי, התחושות שלך משתנות לבד כפי שאתה מספר, תחושת הזיוף שאתה חש כאשר אתה מדבר כנקבה הן חלק מהשינוי שאתה עובר, הן אכן נכונות, הן זיוף ביחס למה שהיית קודם, מעכשיו התחל לדבר בלשון זכר, תדבר איתי עכשיו בלשון זכר, איך קוראים לך"? "חיים", ספר לי קצת על עצמך, היכן למדת? ....חיים תיאר לי את ילדותו, אולם בשל החיסיון אינני מעלה זאת על הכתב מאחר וקל מאוד יהיה לזהותו. אולם משתרגל עמי לדבר כגבר חש יותר בנוח, "אני פשוט נדהם מהשינויים החלים בי, מעולם לא הייתי מעלה על הדעת כי אזכה פעם להיות שוב גבר ולהקים משפחה, המשפחה שלי לא תאמין לשינוי הזה לעולם. הורי כפי שהבנת הם מאוד מפורסמים ומקובלים, תמיד הם התביישו בי וכאשר היו שואלים עלי קרובים וחברים שלהם, הם היו אומרים שאני נמצא בחו"ל". "יופי עכשיו הם יוכלו לספר שחזרת לארץ" הפטרתי לעומתו. "כן אתה יודע כמה הם ישמחו, בעיקר אימה שלי, אבא שלי אסר עליה להתראות איתי כל השנים, הוא פחד שלא ידעו על הבן שלו...."

חלק זה קשה לי לקבל, פעמים רבות נתקלתי בהורים המסרבים לקבל את בנם או ביתם בשל האגו האישי שלהם וכך מאבדים אותם לחלוטין...חבל שאותם הורים המצויים במצוקה אינם באים להתייעצות מקצועית, כך יכלו להסיר מעצמם ומהקרובים אליהם סבל רב.

גלגול 1

חיים התעורר המום, "אני לא מאמין, אני ממש לא מאמין לסיפור של עצמי, אבל הדבר היה כל כך מוחשי, הרגשתי הכל כל כך עמוק, זה פשוט מדהים, מדהים..." קרה בהתפעלות.

"עכשיו אני מבין גם למה הייתי כזה כל הזמן, מגיל אפס מיום שאני זוכר את עצמי נמשכתי כל הזמן לבגדי נשים, לאיפור, לנעלי עקב, בהתחלה ההורים שלי קיבלו זאת בהומור, אבל ככל שגדלתי הדחפים האלה התגברו, אני כל פורים הייתי מתחפש לאישה, לליידי, או ליצאנית ועוד" סיפר בהתלהבות.

לא יכולה להתנתק ממרק מתוך ספרו של  ד"ר זיו מאיר: שחזור גלגולים