ההתייחסות האקדמאית לחלומות בעבר הייתה שולית ומבטלת, לא נטו לייחס לחלומות משמעות רבה, למעט הקבלה היהודית, בה הייתה התייחסות שונה, להתייחסות זו הקדשתי את חלק ב' בספרי "משמעות החלום ופירושו".

רק במאה האחרונה, התחילו לייחס יותר משמעות לחלומות על תוכניהם השונים, זאת בעקבות מפנה שחולל זיגמונד פרויד, אשר פיתח גישה מהפכנית בזמנו להבנת החלום. בעקבותיו הפסיכולוג קארל יונג פיתח תיאוריה אחרת, שתי התיאוריות השונות זו מזו, הן ראשית ההתייחסות הרצינית למשמעות ופשרם של החלומות.

אמנם חקירת עולם החלומות נמצאת עדיין בחיתוליה ביחס לתחומים אחרים, אך כבר מזה זמן אנו יודעים כי קיים מבנה די קבוע לשינה ולשלבי החלומות.

מדי לילה כאשר אנו עוצמים עיניים ותרדמה נופלת עלינו, עולה המסך מעל בימת התיאטרון הפרטי שלנו, בכל לילה ולילה עולים מחזות שונים, חלקם חוזרים על עצמם, חלקם שונים, את חלקם אנו זוכרים בשלמות או בחלקים, אחרים איננו זוכרים כלל.

תופעה נוספת הקיימת היא אלו המתעוררים משנתם והמוכנים להישבע כי לא חלמו כלום, האמנם לא חלמו? על כך בהמשך.

מחזות אלו חלקם הומחזו על ידי החולם, אחרים מקורם במסרים אלו ואחרים, אותם מקבל החולם.

בחלק מהמקרים החולם חווה סיטואציות שאינן נעימות, אך מתעורר בהרגשה טובה על אף החלום המוזר, כאשר בפעמים אחרות החולם חווה סיטואציות נעימות, אך מתעורר בבוקר בהרגשה לא נעימה, מדוע?...

התשובות לשאלות אלו בפרקים הבאים.

ילודים ישנים כשני שליש מהיממה בממוצע – מתשע שעות ועד עשרים ואחת שעות ביממה. בחודשים הראשונים לחיים מתרחשים במהירות שני תהליכי התפתחות מקבילים: כמות השינה הכללית ביממה מתקצרת והשינה מתרכזת בתקופה אחת ממושכת בלילה. תינוקות בני שלושה שבועות ישנים בממוצע שש-עשרה שעות ביממה, כשתקופת השינה הרצופה הארוכה ביותר היא שלוש וחצי שעות. הערות הרציפה הארוכה ביותר היא שעתיים. בגיל חצי שנה התינוקות ישנים כחצי מהיממה (תלוי במחקר) ופרק השינה הארוך ביותר הוא חמש שעות בלילה. בשלב זה, פרט ללילה יש שתי תקופות שינה מרוכזות ביום. בגיל שנה תינוקות ישנים שלוש-עשרה וחצי שעות ביממה, מתוכן אחת-עשרה שעות במהלך הלילה ושתי תנומות במהלך היום. בגיל שלוש ילדים ישנים עשר וחצי שעות בלילה ושעה וחצי בתנומה אחת במהלך היום. בגיל שמונה-עשרה מתבגרים זקוקים לשמונה שעות בלילה. שנת יום אצל מבוגרים היא עניין תלוי תרבות. מתבגרים צריכים לישון במהלך היום גם כשהם ישנים מספיק בלילה. למרות צורך מוגבר של מתבגרים בשינה הם סובלים מחסכים בשינה.

שעת ההשכבה בלילה אינה תמיד מותאמת לצורך האמיתי של ילדים בשינה. כאמור לעיל, מתבגרים רבים סובלים מחסכים בשינה. במהלך בית הספר היסודי נמצא שילדים בכיתה א' הולכים לישון שעה לפני ילדים בכיתה ו'. לאורך שנות בית-הספר היסודי ניתן לראות עליה בעייפות במהלך היום, ובכיתה ו' נצפה חסך חלקי בשינה אצל רבים מהילדים.

זיו מאיר

קיימות בעיות פיזיולוגיות שונות כפי שהזכרתי בפרק הפרעות שינה אצל מבוגרים, כגון: דום נשימה- הפסקות נשימה בזמן שינה, הגורמות להתעוררויות קצרצרות (מספר שניות) ומרובות במהלך הלילה.

תנועות רגליים: הפרעה עצבית הגורמת לתנועות רגליים מחזוריות ופגיעה משמעותית באיכות השינה.

הפרעות בשעון הביולוגי: הפרעות הנובעות משיבוש במנגנון האחראי לשינה והעירות. ההפרעות בשעון הביולוגי הן נדירות ובדרך-כלל הבעיה היא חינוכית – התנהגותית.

הליכה בלילה: ילדים הקמים והולכים מתוך שינה, כשעיניהם פקוחות. ילדים אלה בדרך-כלל לא זוכרים בבוקר את מה שהתרחש בלילה.

בעיות התנהגות

עייפות אצל ילדים אינה מתבטאת בהכרח בהאטת פעילות, רגיעה וישנוניות, אלא לפעמים דווקא בהאצת פעילות, עצבנות וחוסר שקט בולטים. חלק מההתנהגויות הבעייתיות האופייניות לילד עייף תואמות את הדפוסים של הפרעת התנהגות.

תינוק שסובל מהפרעות שינה נוטה להיות קשה בהיבטים התנהגותיים אחרים. אמהות לתינוקות עם הפרעות שינה מתארות אותם כיותר נרגנים, תובעניים, נודניקים, רגישים לגירויים שונים ומתקשים להסתגל למצבים שונים, בהשוואה לתינוקות ללא קשיי שינה.

מחקרים שבדקו ילדים בגיל בית-הספר מצאו קשר בין הפרעות שינה לבעיות התנהגות והסתגלות.

יתכן שילד שנולד עם נטייה לבעיות התנהגות מפתח בגללן הפרעת שינה. סביר להניח שהפרעות שינה יגרמו לכך שהילד יהיה עצבני, חסר סבלנות וקשה יותר לטיפול. יתכן גם שגורם שלישי כמו דפוסי הורות מחמירים עשויים להחמיר את הפרעת השינה וכן את בעיות ההתנהגות.

זיו מאיר

תינוקות ישנים יותר בלילה מאשר ביום. שנתם מפוזרת על פני היממה בארבעה עד שישה מחזורי שינה. תקופות הערות הן קצרות ומשמשות להאכלה.

כאמור לעיל, בחודשי חייהם הראשונים מתרחשים שני תהליכים: כמות השינה הכללית ביממה מתקצרת והשינה מתרכזת בתקופה אחת ממושכת בלילה. תהליך ביולוגי ותהליך חברתי נרכש, גורמים לכך שהשינה תהיה מרוכזת בלילה:

ריכוז השינה בלילה לדעת חוקרים שונים קשור ל"הבשלת" המוח. לתינוקות שנולדו בשבוע הריון מאוחר יותר יש דפוס שינה בוגר יותר שמתבטא בכמות רבה יותר של שינה שקטה ורגועה. לפגים יש דפוסי שינה וערות פחות "בשלים". דפוסי השינה והערות שלהם תואמים את בני גילם מבחינת שבוע ההיריון. דהיינו: פג שנולד חודש וחצי לפני הזמן, יהיה דומה לתינוק צעיר ממנו בחודש וחצי. כלומר אין משמעות לפיכך למועד בואו אל העולם, אלא רק לגילו הכרונולוגי.

בתהליך הביולוגי ממלא תפקיד חשוב הורמון בשם מלטונין. המלטונין מופרש בבלוטת האצטרובל, בעיקר בזמן חשכה, הוא מדוכא בחשיפה לאור חזק (גם אצל בעלי חיים יומיים וגם אצל בעלי חיים ליליים). המלטונין אחראי גם על העברת נתונים לגבי אורך היום והלילה ובכך הוא מספק מידע על עונות השנה. כאשר הלילה מתקצר החורף מגיע. בעלי חיים מתרבים לפי עונות השנה. בלולים מאירים בתאורה חזקה כדי ליצור מצב דמוי קיץ וכך להגדיל את יבול הביצים. אצל נשים מתן מלטונין בכמויות גדולות מדכא ביוץ. מלטונין עוזר למערכת החיסונית ויתכן שהוא קשור לדיכאון דרך הקשר שלו לסרוטונין.

ילדים עוורים, מפתחים לעיתים הפרעות שינה בגלל שלא מגיע למוחם מידע על דפוסי אור וחושך. מתן מלטונין מלאכותי עוזר לטיפול בהפרעות שינה אצל עוורים.

בחודשים הראשונים של החיים רמת הפרשת המלטונין היא אפסית ואין בה מחזוריות יומית. לקראת גיל שישה חודשים חלה עליה הדרגתית ומשמעותית ביצור המלטונין. אז נוצר דפוס יומי ברור, כששיא ההפרשה של המלטונין הוא בלילה. רמות הפרשת המלטונין מגיעות לשיא בגילאי ארבע עד שש. אחר-כך מתחילה ירידה הדרגתית עד הזקנה.

קשישים ישנים באופן דומה לתינוקות. הם מתקשים לשמור על שינה בלילה, ולעומת זאת הם מנמנמים ביום. הפרעות שינה אצל קשישים קשורות לרמות מלטונין נמוכות. ניתן לעזור בהפרעות שינה אילו ע"י מתן מלטונין מלאכותי.

לתינוקות בעלי דפוסי הפרשת מלטונין בוגרים יותר, יש דפוסי שינה וערות בוגרים יותר. ככל שלתינוק יש רמת מלטונין גבוהה יותר בשעות הערב הוא הולך לישון מוקדם יותר. לתינוקות בעלי דפוסי הפרשת מלטונין משובשים יש גם שיבושים בדפוסי השינה.

מבחינה התנהגותית נלמדת – האינטראקציות עם ההורים הן שונות מאוד ביום לעומת הלילה. בלילה ההורים חסרי סבלנות ותכליתיים. הם שומרים על שקט וחושך. הפרעות שינה מופיעות לעיתים בגלל מסר לא עקבי של ההורים. למשל, כשבגלל קנאה של האח הגדול האם מעדיפה לבלות זמן איכות עם התינוק בלילה, או כאשר האב חוזר מהעבודה לאחר שהתינוק כבר הלך לישון, אבל מוכן בחפץ לב לשחק איתו באמצע הלילה. התנהגות כזאת מפתה תינוקות להיות ערים בלילה כדי לשחק עם ההורים. הורים רבים מחזיקים ברעיון המוטעה שתינוק צריך לאכול באמצע הלילה מספר פעמים גם כשהוא כבר בן עשרה חודשים. כאשר משחקים עם התינוק, מאכילים אותו ועורכים איתו פעילויות ארוכות ומגוונות באמצע הלילה, מעודדים אותו להיות ער באמצע הלילה, בכך גורמים למעשה להפרעת שינה. עם הזמן ההורים מחכימים, ולכן תינוקות שהם ילדים ראשונים של האם ישנים פחות שינה שקטה ורגועה בהשוואה לילדים עוקבים במשפחה. גם השכלה של ההורים מתקשרת לאיכות השינה של הילדים. גיל ההורים מתקשר לעיתוי ההשכבה, כאשר הורים צעירים יותר משכיבים לישון את הילדים מוקדם יותר.

ניתן לשנות בהדרגה את שעת ההשכבה של ילד (אין לעשות שינויים דרמטיים משום שהגוף רגיל להירדם בשעה מסוימת). קל יותר לדחות זמן של הרדמות מאשר להקדים אותו. חלומות פז.

זיו מאיר

אכן נושא זה של חלומות אצל בעלי חיים נחקר, וממצא מעניין שנתגלה עונה במידה מרובה על שאלה זו. באמצעות מתן שכר ועונש מתאימים, למדו קוף שישב לפני מסך טלוויזיה ללחוץ על מתג, בכל פעם שהופיעה תמונה על המסך, כאשר לא הופיעה כל תמונה היה עליו לא ללחוץ. לאחר שהקוף למד זאת היטב, הושיבהו לפני המסך וחברו לגופו אלקטרודות הקשורות למכשיר פוליגרף הרושם את גלי החשמל במוח, את הדופק, הנשימה, מתח השרירים, תנועת העיניים וכדומה. השאירו את הקוף שעות רבות בבדידות בחדר שקט ואפלולי עד שנרדם. התברר שבשעות העירות בבדידותו, הקוף לא לחץ על המתג (שהרי בפרק זמן זה לא הופיעו תמונות על המסך), אך רק משנרדם, ולרוב רק בשלב השינה הפעילה לווה אצל הקוף דימויים חזותיים- אז לחץ הקוף על המתג.

באשר לחתולים קיימים מחקרים המוכיחים כי במהלך השינה הפעילה מתרחשים אצלם תהליכים דמוי חלום, ז'ובה, נירו-פיזיולוג צרפתי ניתח חתולים, והצליח לפגוע באזור במוחם האחראי לירידה במתח השרירים (שכזכור היא אחת ממאפייני השינה הפעילה). בהגיע חתול עם פגיעה זו במוחו לשלב השינה הפעילה, הופיעו כל מאפייניה (תנועת עיניים מהירות פעילות מואצת של גלי המוח), חוץ מהירידה במתח השרירים. יתר על כן החתול זינק ממקומו, שערותיו סמרו והוא התנפל על אויב מדומה שכביכול היה בכלובו. לכל מי שצפה בו היה ברור שהחתול "הוזה". כעבור כמה דקות החתול חזר לשינה הרגילה, שלאחריה הקיץ כאילו דבר לא קרה. ז'ובה תיאר כיצד חתולים שקטים ונחמדים הפכו לאחר שניתחם, בשנת החלום שלהם ל"נמרים פראיים".

מכך הסיקו החוקרים שלירידת מתח השרירים בזמן החלימה יש פונקציה של הגנה, כיוון שהיא מונעת הוצאה לפועל של החלום.

מאידך ניתן להסיק, כי גם בעלי חיים אכן חולמים, חלומותיהם כמובן מתאימים לרמת התפיסה והתחושה שלהם. אנו יכולים לשער כי חלומותיהם נסבים סביב עולם התחושות והתפיסות שלהם.

מסתבר, ששאלות מעין אלה נשאלו על ידי אמהות רבות מדורי דורות וכן על ידי חובבי בעלי חיים, מאז החלו בני אדם לביית בעלי חיים. הורים המתבוננים בתינוקם מגלים מדי פעם בפעם, שהוא מתכווץ ומתפתל תוך כדי שנתו, ידיו רועדות, עיניו נעות מאחורי עפעפיו העצומים, ויש גם שהוא בוכה תוך כדי שנתו. אף חובבי בעלי חיים, כגון המגדלים כלב או חתול בביתם, רואים שבעל החיים נע לעיתים בשנתו, טלפיו וזנבו רוטטים ופעמים שהוא משמיע נהימות בשנתו. האם הם חולמים?

הדרך האמינה ביותר לקבל מידע על חוויותיו של אדם, על כל מגרעותיה היא לשאול אותו על כך. על חוויותיהם של תינוקות ושל יצורים שאינם בני אדם, לא נוכל כמובן ללמוד בדרך זו וכל תשובה שניתן לעצמנו על שאלות אלו תהא בהכרח עקיפה.

אצל בני האדם היודעים לדווח מילולית נמצאה הקבלה בין חוויות החלום לבין השינה הפעילה, בייחוד לבין המצב של התפרצות המתח האמוציונלי המרובה בעת השינה הפעילה, ובשינה בכלל לקראת שעות ההתעוררות. בבואנו לחפש תשובה לשאלה- האם תינוקות ובעלי חיים חולמים, נבדוק ראשית כל- האם גם אצלם קיים סוג השינה הפעילה על כל התופעות הפיזיולוגיות הכרוכות בו, דבר זה נחקר באופן יסודי ביותר.

אשר לתינוקות, ברור שיש להם שינה פעילה בשפע. ולא זו בלבד, אלא ששנתם הפעילה מרובה מזו של בני אדם מבוגרים. משך השינה בכללה, לאמור סך כל השינה הפעילה והשקטה גם יחד, מרובה הוא ביותר אצל תינוקות, והוא הולך ופוחת בהדרגה עם העלייה בגיל. הילוד ישן בממוצע כ- 16 שעות ביממה וכעבור מספר שבועות מתקצר זמן זה לכ-14 שעות ביממה. בתוך כארבעה חודשים להיוולדו ישן הוא כ- 13 שעות ביממה בלבד: מכאן ואילך, מתקצר הזמן בהדרגה בצורה איטית יותר, עד שהוא מגיע לרמת השינה של מבוגר כ- 8-7 שעות שינה בממוצע ליממה.

לא זו בלבד ששנת התינוקות נמשכת זמן רב משנתם של מבוגרים, אלא שחלקה היחסי של השינה הפעילה מתוך כלל השינה גדול אצל התינוק יותר מאשר אצל מבוגר. סמוך ללידה תופסת השינה הפעילה קרוב למחצית מכלל השינה של הילוד, והיא הולכת ומתקצרת בהדרגה ומגיעה לכ- 25-20אחוז עם הבגרות. מכאן ששעות השינה הפעילה של הילוד הן מרובות ביותר: כמחצית מכלל שנתו הארוכה.

השינה הפעילה מופיעה בשלבים המוקדמים ביותר של החיים והיא קיימת לא רק אצל הילוד, אלא אף אצל עוברים בחודשים האחרונים טרם נולדו. בחודשים אלה ניתן להצמיד אלקטרודות לבטנה של האם ובמכשירים אלקטרוניים מורכבים ועדינים ניתן לאמוד את השינויים הפסיכולוגיים שחלים בעובר. כן נערכו ניסיונות על פגים, מסתבר שמשך שנתם בכללה מרובה במקצת, אף ממשך שנת הילוד, בנוסף אחוז שנתם הפעילה עולה על זה שאצל הילוד ושאינו פג- למעלה ממחצית משך השינה.

תוצאות מחקרים אלו ברורים. אולם נשאלת השאלה: האם ניתן להסיק מן הזהות הקיימת אצל מבוגר "שינה פעילה = חלימה", שגם התינוקות חולמים? לכאורה, נראית מסקנה זו כהגיונית. אך עלינו לשאול את עצמנו, האם מסוגלים התינוקות לחלום טרם העשירו את עולמם הפנימי ואת חוויותיהם בתכנים מחיי העירות של העולם החיצוני? והרי אצל המבוגר ברור כי אף שיהיה תוכן החלומות זר ומוזר ככל שיהיה, הריהו שאוב בעיקרו מניסיון החיים ומהחוויות של שעות העירות. גם החריגה מן המציאות מבוססת על יסודות השאובים ממנה, והראיה: עיוור מלידה, אשר מעולם לא ראה צורות וצבעים מן העולם החיצוני, חלומו איננו מורכב ממחזות ראייתיים אלא מיסודות השאובים מתוך חוויותיו הוא בשעות העירות דהיינו, מתחושות מישושיות ואחרות הקיימות אצלו. ובאשר לתינוקות ועוברים נראה כי עולם התחושות של העובר הוא מצומצם ביותר, ומה יכול אפוא, להיות תוכן חלומותיו? הילוד לעומת זאת רואה, שומע וחש ברבים מן הגירויים שמסביבו, הוא חווה חוויות של אי נוחות וכאב, כגון רעב, חום, רטיבות, וכן גם חוויות של סיפוק צרכים, הוא מסתגל בהדרגה לסביבתו, מכיר אותה, מבחין בדמויות המבוגרים המקיפים אותו ועוד. עם כל זאת, נראה כי עולם חוויות זה הוא דל ומצומצם, ונשאלת השאלה: האם די בו כדי להוות בסיס לחוויות חלומיות, כפי שאנו המבוגרים מבינים את המושג?

על כך אשיב כי מאחר ולמחקר הפסיכולוגי הקונבנציונלי אין תשובה, ולא נראה, כי בעתיד הקרוב תהיה תשובה, אלא אם יהיו מספיק פתוחים לתשובתי הבאה, אותה אצטט מספרי "גלגול נשמות" (כל הסודות הכמוסים):

האם ועל מה תינוק בן יום חולם?

מחקרים בעוברים ובתינוקות אשר נולדו קודם זמנם מראים ששנת REM מופיעה לראשונה שלושים שבועות לאחר ההתעברות ומגיעה לשיאה בערך בשבוע ה-40 Roffwarg,Muzio)&Dement,1966,Petter-) כ-70 אחוז משנתם של ילודים היא שנת REM, בגיל שישה חודשיים יורד השיעור הזה ל- 30%, בגיל 8 ל-22% ובשנות הבגרות המתקדמות לפחות מ- 15%.

אם תפקיד שנת REM הוא לקדם את התפתחות המוח, נשאלת השאלה מדוע קיימת שנת REM גם בבוגרים? אחת האפשרויות לדעת החוקרים השונים היא ששנת REM ממריצה את השינויים הכבירים החלים במוח בזמן התפתחותו,מאידך כאשר אנו מעירים במעבדות השינה את הנסיינים בשנת הREM, הם תמיד מספרים כי היו באמצע חלום, דהיינו יש לציין כי שלב החלימה על פי כל המחקרים מלמד כי הוא השלב בו מתרחשת שנת ה- REM, עוד אציין כי בכל המחקרים אין כל קשר בגיל הנסיין אותו אנו מעירים, כלומר בכל גיל בו אנו מעירים את הנסיין מתברר כי הערנו אותו בעת החלום.

לעומת זאת בכל שלב שינה אחר בו אנו מעירים את הנסיין אין הוא טוען כי הערנו אותו בעת החלום, מכאן שאין ספק כי שנת ה-REM היא השינה בה אנו חולמים וחווים חוויות שונות.

אם כן, מדוע עוברים חולמים כ-70% מהזמן בו הם ישנים? ומעל הכל, על מה הם חולמים? אלו חוויות הם כבר הספיקו לחוות? מדוע הם לעתים מחייכים בעת החלימה ? מה הם רואים? מדוע תינוקות רכים החולמים רק כ-50%-30% (תלוי בגיל) צוחקים לעיתים בשנתם, או מתעוררים בחרדה ובוכים בפחד היסטרי? האם גם זה קשור לשלב התפתחות המוח? או בשל המרצת שינויים החלים במוח כחלק מההתפתחות? אם כן מדוע לעיתים התינוק בשנת החלימה מחייך ומגיב בעזרת גפיו כאילו הוא רואה דבר מה , כמו גם שרוי לעיתים בפחדים ובהתכווצות?

מכאן שההסברים של החוקרים המלומדים לוקה בחוסר רב, הם אינם יכולים להסביר את התופעה, ובודאי שההסבר המדעי במקרה זה לא צלח.

ההסבר ההגיוני הפשוט ביותר הוא:

א. כמו שהמבוגר חולם גם התינוק חולם.

ב. כפי שהמבוגר חולם בחלק מחלומותיו על ההתנסויות שחווה כך גם התינוק חולם על חלק מההתנסויות שחווה.

ג. משך החלימה הארוך יותר של התינוק נעוץ בעובדה שהמעבר לחיים הללו צורך הסתגלות איטית יותר, על כן הוא שרוי יותר זמן בזיכרונות מהעבר, דבר המקל עליו את תנאי ההסתגלות לחיים, כך, ככל שאנו גדלים אנו זקוקים לפחות זמן הקשור בהסתגלות לחיים אלו, ואנו יכולים להתמודד עם המקום והחוויות אותם אנו חווים.

ד. על אלו חוויות חולם התינוק, או העובר?

על אותם החוויות, זיכרונות המצויים עמו מגלגולו הקודם אשר טרם עברו /נמחקו מהשלב המודע ללא מודע והם עדיין טריים במוחו.

כידוע חלק מהילדים בשלב הצעיר לרוב עד גיל 3-4 שנים זוכרים את גלגולם הקודם (בהמשך מפורטים מחקרים שונים בעניין זה התומכים בכך,).

לכאורה, קביעתי זו אינה טובה יותר מקביעתם של חוקרים רבים שציטטתי קודם לכן האומנם ??? תופתעו בהמשך.....

ציטוט של מחקר זה כאמור, מובא מתוך ספרי "גלגול נשמות כל הסודות הכמוסים", המסביר את התחבטות החוקרים בשאלה, האם ועל מה העובר והתינוק חולמים?

במהלך הטיפולים אותם אני מבצע באמצעות שחזור גלגולים לבעיות ופחדים שונים בקליניקת מכללת ברק לרפואה משלימה, לא אחת התברר, כי קיים קשר הדוק ביותר בין חוויות חלימה שונות לבין גלגולים, בספרי "שחזור גלגולים", ציטטתי עשרות מקרים טיפוליים, בחלקם רואים את הקשר ההדוק בין החלומות שלנו הגורמים לנו לרוב לקום בתחושת חרדה, או זיעה קרה, או סתם בתחושה לא טובה לבין גלגולים שונים.

כאמור קיימת חפיפה בין חלימה לבין שינה פעילה, אולם מתעוררת השאלה מדוע ישנם אנשים הטוענים כי אינם חולמים כלל? יתר על כן, הרי אף אלה הטוענים שהם חולמים לעיתים קרובות, כמות החלומות עליה הם מדווחים היא מועטה למדי יחסית למה שהיינו מצפים מאדם החולם באופן קבוע. כלומר, המחקר מלמד כי אנו חולמים במשך למעלה משעה ועד שעתיים מדי לילה. אפשרות אחת היא, שאמנם החלימה קיימת תמיד, אצל כל בני האדם בשנתם הפעילה, אך רוב החלומות נשכחים במהירות ויש על כן בני אדם שאינם זוכרים מחלומותיהם מאומה. אמנם נמצא כי כאשר מעירים אדם משנתו הפעילה הטוען כי אינו חולם כלל, הרי שלרוב הוא מדווח לתימהון עצמו, על חוויה של חלום. כמו כן, נמצא כי כמות החלומות המדווחת פוחתת ככל שמעירים את הנבדק בשלב מאוחר יותר של השינה השקטה וזמן רב יותר מרגע סיום השינה הפעילה. כעבור כ-5 –10 דקות של שינה שקטה נשכחים או מועברים זיכרונות החלום מהפאן המודע לפאן אחר. בהקשר לכך, יש לציין כי ככל שמהירות ההתעוררות רבה יותר (משלב השינה הפעילה) עולה אחוז החלומות המדווחים, זאת גם כאשר מהירות ההתעוררות גדולה בגלל אמצעי הערה נמרצים יותר, וגם בהתאם לנטיות אינדיבידואליות להתעורר במהירות. נבדקים הרגילים להתעורר באיטיות ובאופן הדרגתי- זוכרים חלומות במידה פחותה. אפשר לאמור שהמצבים המנטליים והחוויות בשעת השינה הפעילה שונים באופיים בצורה מהותית, הן מאלה שבשלב השינה השקטה והן מאלה של שעות העירות, עד כי חוויות מסוג זה אינן "עוברות" בקלות לשלב אחר של שינה או למצב עירות.

שינה פעילה - חלימה.

החפיפה בין חווית החלימה לבין השינה הפעילה אינה מושלמת: לפעמים כשמעירים את הישן משלב השינה הפעילה דיווחיו הם מסוג הרהורים, ואילו בהערה משלבי השינה השקטה – מתקבלים סיפורי חלום מובהקים. התברר, שנוסף לקשר בין שלב השינה ותוכן החוויות, (שינה פעילה וחלימה, שינה שקטה והרהורים) קיים גם קשר בין תוכן החוויות לבין זמן השינה:

בתחילת השינה תוכן החוויות בכל שלבי השינה הוא פחות "חלומי", ואילו לקראת סוף השינה נעשה התוכן יותר ויותר "חלומי". מתברר אם כן ששכיחות החוויה החלומית קשורה בשתי תופעות. האחת בסוג השינה, דהיינו בשינה הפעילה עולה שכיחות החלימה, והשניה בשעת השינה, כאשר לקראת סוף השינה הולכת וגוברת הנטייה לחלום.

חלק מהחוקרים סבורים על כן, שנכון יהיה להניח שהביטוי הפיזיולוגי של החוויה החלומית אינו מצב השינה הפעילה, אלא רגעי התפרצות המתח הפיזיולוגי השכיחים במיוחד בשינה הפעילה, אך מופיעים בשכיחות מועטה יותר גם בשלבי השינה האחרים, בעיקר בשלב השינה השקטה לקראת סיום השינה.

בקבלה היהודית לעומת זאת, מחלקים את החלומות לסוגים שונים בהתאם למועד החלימה על פי הלוח העברי, ולמועד הופעתה בלילה, כמפורט בחלק השני של הספר .

זיו מאיר

במעבדות השינה בודקים את הפעילות האלקטרו פיזיולוגית בעת השינה, החוקר מצמיד אלקטרודות אל קרקפתו של החולם, כדי לנטר (לנהל מעקב רצוף) את הפעילות החשמלית של המוח (EEG) ואל סנטרו- כדי לנטר את פעילות שרירי הגו: רישום מהסוג האחרון נקרא אלקטרו-מיוגרם (EMG). המודד את הפוטנציאל חשמלי הנרשם באמצעות אלקטרודה המונחת על השרירים, כאשר ניטור של תנועות העיניים המכונה אלקטרו-אוקולוגרם (EOG). נעשה באמצעות אלקטרודות המוצמדות סביב העיניים. לאלה מוסיפים עוד אלקטרודות ומתקני המרה אחרים שנועדו לנטר מדדים אחרים כגון: קצב לב, נשימה, ושינויים במוליכות החשמלית של העור.

במצב עירות יש ב-EEG של בני אדם בריאים שני דגמים בסיסיים של פעילות. פעילות אלפא ופעילות ביתא.

פעילות אלפא כוללת גלים סדירים בתדר בינוני של 8-12 הרץ. מוחו של אדם מפיק פעילות כזאת כאשר הוא נח ורגוע, אינו שרוי בריגוש או בעירור מיוחד ואינו עוסק בפעילות מנטלית מאומצת (כגון פתרון בעיה). לעיתים אפשר למצוא גלי אלפא אצל אדם שעיניו פקוחות, אבל הם שכיחים יותר כשהעיניים עצומות. הסוג השני של EEG ערני פעילות גלי בתא.

פעילות גלי ביתא, כוללת גלים לא סדירים, נמוכי משרעת (גובה הגל), ברובם בתדר של 30-13 הרץ. פעילות כזאת מתרחשת במצב של דריכות, כשהקשב מופנה למתרחש בסביבה או בעת חשיבה פעילה.

פעילות תטא, פעילות EEG בת 8-4 הרץ, המהווה שלב מעבר בין ערות לשינה, המתקיימת לסירוגין בשלבים המוקדמים של שנת גלים איטיים ובשנת ה-REM.

פעילות דלתא, פעילות חשמלית סדורה וסינכרונית בת 1-4 הרץ הנרשמת מהמוח, חלה בשלבים העמוקים ביותר של שנת גלים איטיים.

שנת REM. כל שלבי השינה חוץ משנת ה-REM, מאופיינת על ידי תנועות עיניים מהירות, כן הוא נקרא גם "שינה פרדוקסלית" בגלל מציאות של פעילות בתא, הנראית לרוב במצב עירות .

שנת גלים איטיים, שנת לא REM, המאופיינת בפעילות EEG סינכרונית בשלביה העמוקים ביותר.

מחזוריות השלבים מעניינת ביותר: אדם ההולך לישון, גלי מוחו הם גלי ביתה, הוא שוכב במיטתו, נח ומנמנם, גלי מוחו משתנים לגלי אלפא. עם ההרדמות מופיע לזמן קצר- למשך דקה או שתיים- שלב 1. בשלב קצר זה לא ניתן להבחין בהתפרצות המתח הפסיכולוגי. לאחר זאת- מופיע שלב 2, לאחריו שלב 3, ואחר כך שלב 4. לאחר שלב 4 שנמשך במחזור ראשון זה זמן ניכר- כמחצית השעה ועד 40 דקות- מופיע שלב 3, ולאחריו שלב 2 ושוב שלב 1. סדר השלבים משלב 1 המופיע בתחילה עד לתחילתו שנית- נחשב למחזור שלם, ומכאן מתחיל שוב מחזור חדש: 1, 2, 3, 4, 3, 2. בדרך כלל משך כל מחזור אצל אדם מבוגר הוא קבוע, ונמשך בין 60 ל- 100 דקות. קיימים בכך הבדלים אינדיבידואליים, אך לגבי אותו אדם עצמו משך המחזור הוא קבוע למדי. למרות קביעות משך המחזור בכללותו, הרי שחלוקת הזמן הפנימית בין השלבים במהלך כל מחזור הולכת ומשתנה מתחילת הלילה לקראת סופו. שלב 1 קצר בתחילת הלילה והולך ומתארך ממחזור למחזור עד שבסוף הלילה, במחזור הרביעי או החמישי, מגיע לידי מחצית משך כל המחזור ונמשך כחצי שעה עד שלושת רבעי השעה. כאמור שלב 4: הוא ארוך במיוחד בראשית השינה, ואחר כך הולך ומתקצר ממחזור למחזור, לרוב הוא נעדר כליל החל מן המחזור השלישי ואילך. מהמחזור הרביעי ואילך מצטמצם שלב 3, ולפעמים נעלם אף הוא. נזכור שההבדל בין שלב 3 ושלב 4 הוא כמותי בעיקרו ומתייחס לאחוז גלי הדלתא שבהם, כלומר כמות גלי הדלתא הולכת ומצטמצמת ממחזור למחזור. אסכם ואומר שבתחילת השינה, במחזורי השינה הראשונים, שלטת בייחוד השינה השקטה, ואילו במחזורים האחרונים שלטת בעיקר השינה הפעילה, "REM" בסך הכל לאורך כל השינה, בממוצע אצל אדם מבוגר, תופס שלב 1 כרבע מכלל השינה- כ- 25 אחוז, שלבים 2 ו-3 למעלה ממחצית השינה- כ-60 אחוז ושלב 4 כ-15%.

גילויי השינה הפעילה על מצבי המתח הפיזיולוגי שבה, במיוחד תנועות העיניים המהירות והמתואמות, הביאה את החוקרים להנחה שבשלב זה (שלב 4) חלה חווית החלימה, כאשר תנועת העיניים מלווה את הצד החזותי- תמונתי של החלום. כמו כן דומה הפעילות הפיזיולוגית המוגברת, כגון העלייה בלחץ הדם, מהירות הדופק, אי- סדירות הנשימה ועומקה, לזו של התרגשות חזקה במצב של עירות, ניתן לראותה כמייצגת את ההתרגשות בעת חוויות החלום. השערה זו הביאה לגל מחקרים בעשורים האחרונים, סחפה חוקרים רבים, והגבירה את ההתעניינות המדעית בחקר השינה על כל שלביה.

השיטה הנפוצה לבדיקת השערה זו היא להעיר את הנבדק הישן במעבדה בכל אחד משלבי השינה השונים ולחקור אותו על חוויותיו ברגעים האחרונים לפני שהתעורר. כאן נתגלתה תופעה שלא תאמה הנחה הרווחת הן בקרב הציבור והן בקרב חוקרי השינה והחלום עד אז: תקופת השינה, בכללותה, איננה פרק זמן בו האדם חסר הכרה ומשולל חוויות ותהליכים מנטליים: אדרבא, מרובים החוויות והתהליכים המנטליים ההכרתיים בעת השינה בכל שלביה. יחד עם זאת, ניתן לסווג את חוויות האדם בעת השינה על פי תוכנם לשני סוגים:

סוג ראשון הקרוב למה שנקרא בדרך כלל "חלום" והוא כולל חוויות הנראות רחוקות מהמציאות הקרובה שבה נמצא האדם. יש בחוויות אלה יסודות וצירופים מוזרים, התפתחויות בלתי הגיוניות, מעברים בלתי אפשריים מבחינה מציאותית- פיסית, כן חווה החולם חוויות של תחושה ותפיסה, בייחוד תפיסה חזותית, ולעיתים חוויות של רגש ואמוציה.

סוג שני של חוויות דומה יותר להרהורים, לזיכרונות ממאורעות ממשיים שאירעו לאדם הישן בזמן הלא רחוק, מעין הרהורים וחשיבה חופשית לא מכוונת. חוקרים במעבדות שינה שונות מצאו שרוב הסיפורים מן הסוג הראשון מתקבלים כאשר מעירים את האדם משלב השינה הפעילה (REM), או זמן קצר  (כ- 3-2 דקות) לאחר סיומו.

כאשר מעירים את הישן בשלבים אחרים מתקבלים על פי רוב סיפורים מן הסוג השני.

לאור ממצאים אלה, כמה מהחוקרים הרחיק לכת וחיפש קשר בין אופי תנועות העיניים לבין תוכן החלום. ואמנם בכמה מחקרים נמצא, שחלומות בעלי תוכן פעיל במיוחד לוו בתנועות עיניים מהירות ביותר, ושעה שנצפו תנועות עיניים מתונות, היה גם תוכן החלום שקט.

חוקרים רבים חפשו התאמה יותר מדויקת, בין תוכן החלום לבין פרטי תנועות העיניים, למשל תנועות מצד לצד בכיוון אופקי כשהחולם דיווח על הסתכלות מהצד במשחק פינג פונג. אך ספק רב אם אמנם קיימת התאמה מדויקת מעין זאת, הממצאים בדרך כלל אינם מחזקים השערה כזאת. יתכן שתנועות העיניים הן רק חלק, לאו דווקא המהותי ביותר, מפעילות כללית של קצות הגוף, שרירי אצבעות הידיים, הרגליים והפנים, בשעת השינה הפעילה.

מאידך, נמצא קשר בין אורך ה "עלילה" של חווית החלום לבין אורך השינה הפעילה. כשמעירים אדם לאחר שהיה כ- 4-3 דקות במצב של שינה פעילה יהיה הסיפור קצר בדרך כלל, וככל שארוך יותר הזמן בו נמצא אדם במצב של שינה פעילה סמוך להערה- הולך הסיפור ומתארך.

לעיתים קורה, שתוך כדי השינה הפעילה מסתובב האדם על משכבו ומשנה את מצב שכיבתו, והנה באותם מקרים כשנמשכה השינה הפעילה וכאשר העירו את הישן דקות מספר לאחר מכן, הוא דיווח על חלום המורכב כאילו משני חלומות, או שסיפר על חלום אחד שנפסק ועל חלום שני שהתחיל.

  פירוט אודות לימודים ב מכללת ברק, ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק

גישת היוונים והאנדיאנים לחלום.

מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו" 

הגישה  לחלום ביוון העתיקה לבשה גוון שונה, לגישתם, חדר המגורים בעת העתיקה היה ללא חלונות, כך שהכניסה והיציאה האפשריים היו רק דרך הדלת. כאשר הדלת הייתה סגורה, נותר רק חור המנעול כדי לחדור בעדו, על כן היוונים האמינו שהאלים והרוחות המביאים עימם את החלומות נכנסים דרך חור המנעול, עומדים למרשות היושן ומוסרים לו את הודעתם בחלומו ולאחר מכן יוצאים באותה דרך. כן האמינו, כי האלים עומדים לפני החולם מציגים לפניו את החלום, על כן לא לשווא החולם במקרים רבים היה מניח בסמוך למראשותיו דיברי כיבוד לאלים, העשויים לפקוד אותו בלילה...

גישה נוספת הרווחת בקרב האינדיאנים ביבשת אמריקה וכן בתרבויות נוספות היא, כי החלום איננו רק מידע ממקורות עליונים, אלא הוראה מחייבת אשר לא ניתן להימלט מפניה. הוראה זו מחייבת את החולם עצמו ולפעמים גם אנשים בסביבתו לבצע מעשה כלשהו, אותו יש לעשות ללא דחיות מהר ככל הניתן.

פירוט אודות לימודים ב מכללת ברק, ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק 

חוקר צרפתי בשם ל.פ.א. מאורי, באמצע המאה ה-19, ערך  ניסויים שמטרתם לספק בסיס מחקרי מדעי לחלומות. במרבית הניסויים שערך, הוא שימש  כנבדק כאשר עוזרו, הפעיל עליו בשנתו גירויים שונים, מאורי לא ידע מראש איזה גירוי יינתן באיזה לילה, בבוקר סיפר את חלומותיו מאותו לילה.

ניסויו של מאורי ותוצאותיהם מעניינים ביותר. הגירויים שהופעלו על מאורי היו די מגוונים, כגון: טפטוף טיפות מים על פניו, רעש באוזניו, דגדוג בנוצה בקצה חוטמו, בשפתיו, הבזק אור חזק בעיניו העצומות ותחושת ריחות שונים באפו. בלילות שבהם זכר מאורי את חלומותיו ודיווח עליהם- השווה את התוכן עם הגירוי שהופעל עליו. לדבריו עוררו גירויים אלה אצלו בדרך כלל חלומות שתוכנם קשור בדרך כל שהיא, בין אם ישירות ובין  בעקיפין לגירויים,  להלן מספר דוגמאות:   א. שפשוף כלי מתכת על יד אוזנו שגרם לרעש צרחני, הביא לדיווח על חלום בו נשמע צלצול פעמונים הקשור בתקופת המהפכה הצרפתית.  ב. בלילה בו דגדגו את קצה אפו ושפתיו – חלם מאורי חלומות אימים על עינויים בידי דמויות בלתי מוכרות, שבין היתר מפשיטות את עור פניו מעליו!  ג. כשקרבו מגהץ חם לפניו, חלם מאורי על שודדים שפרצו  לבית והכריחו אותו ואת כל הנוכחים  למסור את כספם, לצורך כך  צרבו השודדים את רגליו בגחלי פחמים  ד. טיפות מים שטופטפו על מצחו, גרמו לכך שחלם כי הוא באיטליה, מזיע בכל גופו, ושותה בצימאון יין איטלקי לבן.    

חלום אחד שסיפר מאורי הפך למפורסם ביותר, בשל הוויכוחים המרובים שעורר, חלום זה מוכר בשם "חלום גיליוטינה". בחלומו מספר מאורי שהוא משתתף בפעילויות בתקופת המהפכה הצרפתית. הוא נרדף על לא  עוול בכפו, נתפס ומצליח להימלט בתחבולות שונות. שוב הוא נתפס ומובא לבית הכלא של לוחמי המהפכה. משם הוא מובא לבית הדין המהפכני עממי. רובספייר ומרט עצמם חוקרים אותו בחקירות שתי וערב. פשר אשמותיו אינו נהיר לו, אך הוא נשפט וגזר דינו הוא הוצאה להורג בגיליוטינה. הוא מובל כבול ונקשר למקום ההריגה על ידי התליין. הוא מרגיש בברור כיצד ניתק ראשו מגופו ואז הוא מתעורר בבהלה רבה, הוא מוצא שחלקה העליון של מיטתו נפל ופגע בצווארו. לטענת  מאורי  פגיעת חלק מהמיטה בצווארו היא שעוררה את המחשבה על גיליוטינה. כך נסבה מחשבתו על צרפת והמהפכה הצרפתית וחלום שלם נבנה מסביב לכך. קיים קושי רב לקבל טענה זו, בשל המהירות בין הסיפור לבין רגע ההתעוררות, במידה ונקבל טענה זו, הרי שיש  להניח כי החלום מתפתח במהירות עצומה, כמעט כהרף עין, במיוחד אם אנו מניחים שאותו גירוי שעורר את החלום (נפילת הקרש על צווארו), הוא גם הגירוי שעורר את מאורי משנתו.

רבים הניחו הנחה זו והוסיפו סיפורים ונקודות מעין אלה. לעומתם, הניחו החולקים על דעה זו, כי היה זה דמיונו העירני של מאורי בשעת התעוררותו או אף לאחר שנעור לחלוטין, שבנה "חלום" מורכב וארוך כזה. אחדים אף האשימו את מאורי בכך שהגה סיפור דמיוני, כדי להוכיח את גישתו העיקרית שהגירויים החיצונים בשעת השינה הם מקור כל החלומות. אחד המבקרים אף גילה שלפי עדותו של מאורי עצמו, חלפו מספר שנים מהלילה בו כאילו חלם חלום זה, עד למועד שפרסם אותו.

מפתה מאוד להוסיף בשעת השחזור פרטים אלו ואחרים התומכים בגרסתך, כדי להדגיש את נקודת הטיעון, כך יתכן שחלומו של מאורי " הלך ותפח".

יש לזכור כי ניסוייו נערכו ללא נקיטת אמצעי זהירות, כגון: עריכת ניסויים חוזרים, השוואת בין הנבדקים, שימוש בנבדקים ובנסיינים שאינם יודעים את מטרות הניסוי והתיאוריה של החוקר ועוד. על כן יש לקבל את סיפורו בעירבון מוגבל מאוד...

פירוט אודות לימודים ב מכללת ברק, ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק

 

האם הגירויים החיצונים משפיעים על החלום?

מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו"

 

כאמור לטענת ל.פ.א. מאורי, הגירויים החיצונים המופעלים, הם הגורמים לאופי החלומות הנחלמים. אולם מתברר, כי הגירויים החיצוניים המופעלים מהווים רקע אפשרי בלבד להתהוות חלום כל שהוא. אך התוכן המסוים, המורכב והמסובך לעיתים קרובות, איננו מתפרש כנובע לפרטי פרטים מן הגירויים החיצונים כפי שהם. דרוש לשם כך כלי  או עיקרון עזר כלשהו, שיבהיר כיצד נבחרים ומודגשים גירויים מסוימים דווקא, מדוע החלומות מקבלים צורה מסוימת אחת, מבין שפע האפשרויות הקיימות, מה קובע את השתלשלות העלילה המסוימת שבחלום?

ע"פ ממצאי המחקרים שנעשו, נמצא שגישה הרואה בחלום ביטוי לגוזמה ועיוותים בתפיסת גירוים חיצונים ופנימיים, היא נכונה במידה מצומצמת בלבד. כאשר מחקרים שנעשו במעבדה על פי דגם מחקריו של מאורי, אולם  בצורה מבוקרת ומדויקת יותר, על ידי החוקר דמנט, מלמדים כי : (א) אחוז החדירה של גירויים שונים לתוכן החלום, אינו גדול כלל.

(ב) רק גירויים חיצוניים בתחום צר, מופיעים בתוכן החלום, בעודם חלשים מכדי להעיר את הנבדק, אך חזקים במידה מסוימת לחדור לתוכן החלום, גירויים החלשים מאלה אינם נקלטים כלל.

(ג) תוכן החלום נובע ממקור אחר, בעל חוקיות משלו ללא קשר לגירויים, אשר לגירויים החיצוניים הנקלטים על ידי הישן, אלה עשויים אמנם להשתלב בזרם החוויות שבחלום, אך הם אינם מהווים לו מקור.

מסקנות אלה מסתמכות על כך שהגירויים החיצוניים שהופעלו על הנבדקים השתלבו בחלום לעיתים קרובות, רק בעקיפין ובאופן צדדי ושאינו מהותי לתוכן החלום. בניסויים אלה ניתנו גירויים חזקים במיוחד ואף נדירים  שאינם מתקיימים בחיי היומיום, מכאן ברור על כן, שבחיי היום יום השפעתם פחותה הרבה יותר.

השאלה  אם אמנם חלומות ארוכים, מורכבים ומסובכים, מתרחשים  בזמן קצר ביותר, הוכרע על ידי  מחקרים פסיכו פיסיולוגיים במעבדה. התוצאות מלמדות כי  בדרך כלל נמשכים האירועים בחלום בערך אותו משך זמן שהיה נדרש לדמיין אותם במצב רגיל.

 פירוט אודות לימודים ב מכללת ברק, ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק

חיזוי מחלות ועתידות  בחלום

              מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו"

האפשרות בדבר חיזוי העתיד באמצעות החלום, מוצגת ברעיון המכונה חלומות פרודרו- מיים, או בעברית חלומות מקדימים, מבשרים. הרעיון מופיע כבר אצל אריסטו, המסתמך בדבריו על גדול רופאי יוון העתיקה היפוקרטס.  הרעיון הוא, שבשעת השינה נחלשת או אף נעלמת תפיסת הגירויים החיצוניים, על כן קיימים בזמן השינה תשומת לב דווקא כלפי גירויים פנימיים, כלומר תשומת הלב היא למצבו הגופני של הישן עצמו. כך תשומת הלב מתבטאת  בתודעת הישן, בצורה חריפה הרבה יותר מאשר בשעת העירות, כאשר שינויים החלים במצבו הפיסי של הישן, יקבלו עתה תשומת לב. על כן הניחו היפוקרטס ואריסטו בעקבותיו, שסימפטומים של מחלות שונות, מתבטאות בחלומות זמן רב לפני שהחולה הבחין במחלתו באופן ברור בשעת העירות. מכאן, שיש ליחס לחלומות ערך רפואי דיאגנוסטי ולחפש בתכנם, רמזים למחלות גופניות העלולות להתפתח מאוחר יותר.  רמזים למחלות עשויים לבוא באופן ברור כסימפטומים של מחלה מסוימת, או באופן עקיף בדורש פרוש.

הרעיון מסביר מדוע נתפס החלום באופן מוטעה שעשוי לבשר עתידות בתחום הבריאותי. בנוגע ל"עובדה", שקיים חיזוי עתידות בחלום גם בתחומים אחרים. כך מציע אריסטו רעיון נוסף: הוא טוען שאותם דימויים המופיעים בחלום, עשויים לשמש נקודת מוצא למחשבות, הרהורים ורעיונות בהקיץ, לאחר שהחולם התעורר משנתו. מחשבות, הרהורים ורעיונות כאלה, עשויים לכוון לבסוף את ההתנהגות האדם, כשלכאורה כאילו בחלומות נחזה העתיד. בפסיכולוגיה המודרנית נחזה תהליך זה לפעמים בשם : "הנבואה המגשימה את עצמה".

כלומר, הכוונה לכוח המחשבה, הגורם לדברים להתרחש, אכן בספרי "הרייקי האוניברסלי" וב"גוף ונפש", דנתי רבות בכוח המחשבה, אולם כאן אצטט קטע מחקרי מתוך הספר המלמד על אנרגיית המחשבה:    

"חוקרים/ פסיכולוגים  שונים עסקו ועוסקים בחקר החשיבה, אחד מנציגיה הבולטים של האסכולה הביהייביוריסטית הוא החוקר ווטסון.

על פי הגישה הביהייביוריסטית (ההתנהגותית), המונח חשיבה אין מקומו במילון הפסיכולוגי הבהייביוריסטי, שהרי אם הפעולה מתרחשת בנפש, אין מקומה בפסיכולוגיה, שהיא תורת ההתנהגות.

אפשרות נוספת הייתה להצטמצם לחקר הגילויים ההתנהגותיים של החשיבה, הניתנים לתצפית ישירה. באפשרות שניה זו בחרו חוקרים בהייביוריסטים רבים ובהם גם ווטסון.

הם ביקשו לאתר את גילוייה ההתנהגותיים של החשיבה במקום כלשהו בגוף,  שהרי אם החשיבה הנה פעולה התנהגותית ולא  "אירוע נפשי", עליה לבוא לידי ביטוי במקום כלשהו בגוף האדם.

יש לציין כי  מעבר לעניינם של החוקרים בשאלה היכן בדיוק בגוף מתרחשת החשיבה, הם עסקו בפועל בלימוד הדרך שבה בעלי חיים ובני אדם פותרים בעיות.   

כאשר הכיר ווטסון בסופו של דבר במונח "חשיבה", הוא טען כי האדם החושב מדבר למעשה לעצמו, על כן הגדיר את החשיבה כדיבור פנימי, דיבור ללא קול.

אם החשיבה היא אכן דיבור ללא קול שיער ווטסון, יש לה וודאי ביטוי בשרירים הקשורים בדיבור ובאותם שרירים שפעולת החשיבה מכוונת אליהם.

ואומנם, במחקר שערך אדוארד  ג"ייקובסון נמצא קשר בין חשיבה לפעילות שרירית: בעת שנבדקים נתבקשו לחשוב על הרמת חפץ כבד בידם השמאלית, נרשמו שינויים חשמליים בשרירי הזרוע השמאלית שלהם:  כאשר נתבקשו על ידי החוקר לדמיין משהו, נתגלתה פעילות חשמלית מוגברת בשרירים שסביב לעיניהם.

חוקר אחר, לואיס ויליאם מקס הניח, כי אצל חרשים-אילמים, שלמדו לקיים תקשורת בעזרת ידיהם, תופיע  בעת החשיבה פעילות שרירית לא בשרירי הפה הקשורים בדיבור, אלא בשרירי הידיים.

ואכן הוא מצא, כי בעת שניסו לפתור בעיה ואפילו בעת שחלמו, הופיעה פעילות חשמלית מוגברת בשרירי ידיהם.

הניסויים של ג"ייקובסון ומקס הוכיחו אפוא, כי בשעת חשיבה מופעלים השרירים באותם אברי הגוף הקשורים למושא החשיבה.

אולם, האם ניתן להסיק מכך, כי החשיבה עצמה אינה אלא פעילות שרירית?

על השאלה, האם החשיבה אינה אלא פעילות שרירית, אפשר, למרבה הצער, להשיב רק בדרך עקיפה:  מה יקרה אם תסוכל כל אפשרות לתנועה גופנית: האם תיתכן חשיבה בתנאים כאלה?

 

על עומקה של סקרנותם המדעית של הבהייביוריסטים תעיד אולי העובדה, כי ניסויים מסמרי שיער מעין אלה נערכו אכן נערכו.

באחד מהם התנדב רופא מרדים, לשמש כנבדק ולפתור בעיה במצב שאינו מאפשר כל תנועה שרירית. בהסכמתו הוזרק לגופו סם משתק, "קוררה".

הסם משתק רק את העצבים המוטוריים שבגוף ואת מערכת העצבים המרכזית.  הנבדק הצליח לקלוט את הבעיה ואף לפתרה.

בניסוי נוסף, מאוחר יותר, הוצגה למתנדב, שגם הוא שותק כולו למשך זמן הניסוי, מידה של בעיות היסק פשוטות. בעת הניסוי לא היה יכול כמובן הנבדק להשיב על השאלות, אך מיד לאחר שחלפה השפעת הסם, השיב עליהן, משמע, הוא הצליח לחשוב בעת הניסוי.

ניסויים אלה הפריכו את ההנחה, כי הפעילות השרירית הינה גורם הכרחי לקיום החשיבה.

מאידך הוכיחו כי הפעילות המחשבתית יוצרת אנרגיה המפעילה את השרירים כל עוד אינם משותקים ואילו לשרירים אין השפעה על החשיבה.

כלומר למחשבה יש כוח אנרגטי מעבר לחשיבה עצמה היכולה אף להפעיל דברים פיזית...."

 פירוט אודות לימודים ב מכללת ברק, ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק

החלום כשרידי  תפיסה ממצב עירות                

     מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו"

קיים היבט נוסף המתייחס לטענה, שבחלום מופיעים שרידים מהתפיסה בעירות, כל מיני שאריות  שלא ניתנה להם תשומת לב מספקת בעירות. טענה זו מוסברת בכך,  שפעמים רבות נדמה שחלק מתוכן החלום קשור לאירועים ולחוויות שחווה האדם ביום, או בימים האחרונים בטרם חלם את חלומו. אולם,  נראה שאלה הם לאוו דווקא אירועים וחוויות מרכזיים בחיי האדם. אלא להפך,  נדמה שדווקא עניינים שוליים וקלי ערך, שלא משכו כל תשומת לב בעירות, הם הקשורים לתוכן החלום, היש לכך הסבר?

מסתבר, שכמות הגירויים בו נתון האדם, אינם מאפשרים לו יכולת הקשבה ותשומת לב בו זמנית לכולם, אלא רק לחלק קטן ונבחר בלבד.

 

לדעת חוקרים ופסיכולוגים שונים, התודעה מוגבלת עד כדי כך שביחידת זמן קצרה אחת, כלומר באותו רגע ממש, אין יכולת התפיסה של האדם לתפוס בממוצע למעלה מ- עד שבעה גירויים, בתנאי שכל גירויי או נושא שכזה כשלעצמו יהיה מובחן, מוכר וידוע לאדם. מכאן, שנוצר מצב בו  הגירויים השופעים והזורמים סביבנו כאילו "מתחרים" על תשומת ליבנו.

מוח האדם גורם לכך, שלחלק מהם אנו מקדישים תשומת לב מועטת ביותר, ולעיתים גם איננו תופסים או מגיבים כלל.

אולם הגירויים אשר אין אנו שמים לב אליהם במצב העירות, קיימים בתודעתנו, הם עולים וצפים שוב במצב מנוחה, במחקר שנעשה למטרות פרסום מוצר מסוים כגון: קוקה קולה, הוטמעו בתהליכי משחק כדורגל פרסומות על הקוקה קולה לשברירי שניה בעת שידור המשחק, לכאורה שברירי שניה אלו לא נקלטו בעין האדם הצופה במשחק, התברר כי בעת ההפסקה וכן בסיום המשחק, הדרישה לשתיית הקוקה קולה הוכפלה ואף שולשה בעקבות כך, לעומת תנאים דומים שנצפו קודם להחדרת הפרסומת...

פירוט אודות לימודים ב מכללת ברק, ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק 

גישת קלווין הול לניתוח חלומות.

  

מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו"

קלווין הול, הועסק בפיתוח דרכים מהימנות לניתוח תוכן החלומות, מיונם וחלוקתם לקבוצות שונות מהיבטים שונים. במשך למעלה מ-30 שנה הוא אסף אלפי חלומות ולאחר שניתח את תוכנו של כל חלום באופן מפורט, ערך נורמות לשכיחות נושאים והיבטים שונים בחלומות. כמו כן השווא קבוצות ותתי קבוצות שונות באוכלוסייה ומצא את ההבדלים ביניהם. עלי להוסיף כי הוא בן החוקרים הבודדים, אשר אסף את החלומות מאנשים המוגדרים "נורמלים", זאת בניגוד למרבית החוקרים האחרים, אשר אספו את חלומותיהם ממטופליהם. מכאן שיתרונו בכך, שהחלומות אינם חלומותיהם של אנשים הסובלים באופן מובחן מבעיות נפשיות אלו או אחרות. הול המליץ בדומה ליונג על איסוף סידרת חלומות מאותו אדם, כאשר לדעתו בסדרה זו, ימצא לפעמים חלום אחד שיהווה נקודת מוצא בסיסית, אשר בעקבותיה ניתן יהיה להגיע לבעייתו המרכזית של החולם. נכונות השערה זו ניתן יהיה לבדוק לאחר ניתוח שאר חלומותיו של האדם, ההנחה הבסיסית היא, שבדרך כלל הבעיה חוזרת בחלומות במשך זמן ממושך, אם כי בצורות סמליות שונות.

לדעת הול,  הסמל אינו בא לייצג אף פעם אובייקט ממשי, או פעילות ממשית גרידא. הסמל בא לבטא רעיון או מושג מופשט, על פי רוב בעל גוון רגשי אישי ולא נושא ממשי, לדוגמא: כאשר דמות האב בחלום מיוצגת על ידי מורה, הרי הוא בא לבטא את הרעיון של אב כמחנך המלמד את הילד, אך כאשר אותו אב מיוצג על ידי שוטר, מבטא הוא בצורה ממשית מוחשית את הדמות של האב הקפדן, המשגיח על התנהגות נכונה של הילד וחבריו, בדרך של הטלת משמעת קפדנית ורשמית, כלומר, הרעיון הכללי של הול הוא, שהחלימה היא מחשבה באמצעות דימויים ותמונות, כאשר המושגים המופשטים שבעירות, הופכים לחשיבה ציורית בעת החלום. מהות הסמלים שבחלום נותנת ביטוי מוחשי ככל האפשר למושגים של החולם, מכאן שאין הרבה סמלים לאותו אובייקט, אלא כל סמל בפני עצמו, מייצג משמעות אחרת לחולם לדוגמא: כאשר גבר חולם על פרפר והפרפר מסמל נערה מסוימת, מסתבר שלגבי החולם, נערה מסוימת זו, היא מושג מורכב הכולל את התכונות הבאות א. יפיפייה ב. מרפרפת ממקום למקום ג. רכה ועדינה כמשי ועשויה להיפגע להתפורר ממגע לא זהיר ד. אובייקט שבני אדם יכולים לתפוס ולצרף לאוסף שלהם, אך אז הפרפר נעשה חסר חיים.

כאשר נשווה זאת למושג הנערה, כפי שהוא מיוצג בחלומו של גבר על ידי ירח. מסתבר שמעסיקות אותו תכונותיה הבאות של הנערה א. קיימת אצלה מחזוריות חופשית ב. היא מעירה וזורחת בלילות אך היא משנית לשמש שבדרך כלל עשוי לסמל את הגבר ג. היא קרה ורחוקה וקשה להגיע אליה ד. היא משרה אווירת שלווה אינטימיות ומסתורית ה. היא נתונה לשינויים במראה ובצבע. בדוגמאות אלה ניתן לראות כיצד בסמל אחד נדחסים יחדיו רעיונות שונים המתאימים לתפיסתו המושגית והרגשית של החולם.

לסיכום, הסמל הוא לא רק  נותן ביטוי למושג כפי שהוא קיים בתודעת החולם, אלא שהוא ביטוי תמציתי להיבטים השונים, שכלים ורגשיים של נושאי החלום כפי שהוא קיים באותו רגע בתודעת החולם.

כלומר, אין כאן סמלים שונים לאותו נושא, אלא כל סמל מביע רעיון מיוחד או מספר היבטים והשקפות של החולם, החלום הוא מחשבה הבא לידי ביטוי בעזרת דימויים, במיוחד דימויים חזותיים כתמונות.

                          פירוט אודות לימודים ב מכללת ברק, ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק

 

קביעות אופי של החלומות לאורך זמן

                                     מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו"

 

כאמור הול השתדל לעקוב אחר סידרת חלומות של אותו אדם לאורך זמן, לעיתים הוא גם קיבל יומנים של חלומות מאנשים שנהגו לרשום את חלומותיהם כפי שזכרו מידי בוקר בבוקרו לאורך שנים, במקרה אחד מספר הול כי קיבל יומן של אישה, אשר רשמה את חלומותיה מגיל 25 ועד לסמוך לפטירתה בגיל 75 , כלומר חלומות לאורך תקופה של 50 שנה, אולם במרבית המקרים, הציג הול מקרים של חלומות המשתרעים בין תקופה של 10 עד 20 שנה. מניתוח סדרות של חלומות אלו הבין הול, שלרוב קיימת קביעות מפתיעה ולאורך זמן בהיבטים השונים של החלומות.

כאשר קוראים שניים או שלושה חלומות של אותו אדם, יתכן שבתחילה הם יראו שונים, אך כאשר מנתחים את תוכן החלומות ועורכים השוואה של נושאים מרכזים, לרבות סוגי דמויות בפעילויות, מוצאים קביעות רבה בחלומות אפילו לאורך שנים רבות.

לדוגמא: הול ניתח אצל אחת הנשים בחלומות את היחס בין  תופעת גברים בחלום לבין תופעת נשים בחלום במשך שנה אחת, הוא מצא יחס של שליש אחד בלבד של נשים לעומת שני שליש גברים, יחס ממוצע זה נשמר פחות או יותר קבוע בכל חלומותיה של אותה אישה במשך למעלה מ- 20 שנה.

קביעות זו חוזרת על עצמה לגבי תכנים רבים, כגון: טיב היחסים האישיים בין הדמויות בחלום לבין החולם עצמו: יחידות או תוקפנות, שיתוף פעולה או תחרות: סוג בני האדם המופיעים בחלום: מכרים או זרים, צעירים או מבוגרים: אחוז בעלי החיים המופיעים בחלום וכדומה. כך נשארים קבועים לאורך זמן רב נושאים המרכזיים שבחלום. דוגמאות לנושאים מרכזיים כאלה הן מרובות: עניין מרכזי שמגלה החולם במחלות, ביחסי מין, מחשש מאבוד חפציו או רכושו, בחשש להגיע באיחור למטרותיו, תוקפנות כלפי מכרים ובני משפחה, תופעות של בריחה מאויבים או רדיפה אחריהם, תחרות בין אחים, ועוד.

תופעה מעניינת בעניין הקביעות היא נושא אחד, או כמה נושאים, חוזרים ומופיעים מדי פעם בשכיחות קבועה בחלומותיו של אותו אדם, אם כי הדמויות עשויות להתחלף. דוגמא לכך יכולה לשמש סדרה של חלומות בהם עשויים להופיע יחסי ריב קינאה ותחרות, כאשר הם מופנים במשך תקופה מסוימת כלפי אמו של החולם, או גם כלפי אחותו של החולם ומאוחר יותר אף כלפי ידידה, או כלפי אשת החולם ועוד... הדמויות הספציפיות מתחלפות מתקופה לתקופה, אך הנושא המרכזי נשאר קבוע. דוגמא נוספת שמביא הול היא שעם ההתבגרות בגיל, הולכות ומתמעטות דמויות החיות השונות  המתקיפות ומסכנות את האדם. אולם מתברר כי במקומם מגיעות מכוניות, מטוסים, רכבות ותחושת האיום, הפחד וחוסר הביטחון, אשר  משפיעים על אותו אדם בחלומו, תחושות אלו נשארות ללא שינוי. הכלל הוא, שלמרות שינויים בגיל וסביבה פיסית וחברתית ומשלח היד, נמשכת אותה קביעות לגבי הקטגוריות.  לדעת הול, קביעות זו מוסברת בכך, שקיימת קביעות באישיות האדם, באופיו, בעמדותיו ובאופן התנהגותו, לרבות התייחסותו הרגשית. קביעות זו בתכונותיו האישיות של אדם מבוססת על גורמים תורשתיים וכן על קביעות בסביבתו בעודו ברחם אמו. במיוחד נובעת הקביעות מניסיון החיים בגיל הרך.

חוויות בגיל הרך הן הקובעות את צרכיו הבסיסים של האדם, את פחדיו וחרדותיו היסודיים.      

רעיון זה  מבוסס בעיקר  על רעיונותיו של  פרויד, כפי שפרויד מונה  כצרכים בסיסים, חרדות  ופחדים, לדוגמא: השאיפה לשד האם, סיפוק גירויים בפה והפחד ממניעתם, הרצון לקבל על עצמו הרגלי ניקיון וחרדה מפני כשלון,  פחד וחרדה לגבי תענוגות הקשורים בגירוי חלקי הגוף ובמיוחד איברי המין. תחרות בין אחים ואחיות על אהבת האם, תסביך אדיפוס - דהיינו אהבת הבן לאמו ופחדו מפני אביו. כל אלה מפתחים דחפים ומניעים אישים הנשארים מגיל הרך וכלה בבגרות, בעודם  מכוונים את התנהגותו של האדם בעירות וכן גם בחלומותיו.

תופעת הקביעות שהול מצא היא עובדה ברורה. אולם מאידך, ניתן לטעון לגבי טענתו זו, כי  האדם אינו זוכר חלומות  חסרי ערך מחיי העירות, אלא זוכר רק  נושאים בעלי עניין מרכזי בתודעתו. יש לזכור כי הול אסף חלומות הזכורים לאדם בהתעוררו משנתו, חלומות אלה ודאי מיוחדים ואינם מייצגים את שפע החלומות שאדם חולם במהלך שנתו מידי לילה, אודותם ניתן לדעת רק אם מעירים את הישן משנתו שוב ושוב, בזמנים מתאימים במעבדה. גם מבין החלומות שנזכרו בבוקר, רק מעטים נכתבו על ידי  האדם. חלק מהחלומות אין האדם טורח כלל לרשום, בין אם משום חוסר חשיבות לדעתו ובין אם   מסיבות אחרות. רק באמצעות הערת הישן משנתו באורך מקרי מידי פעם במעבדה ורישום מדוקדק מפיו מיד עם התעוררו, נקבל דגימה מייצגת של חלומותיו. ניסיון זה  בוודאי יכלול מגוון רב של נושאים ולא רק את אלו הנמצאים בחלומות מהסוג שניתח הול. הול עצמו עם כמה מתלמידיו ערכו מחקרים כאלה ומסתבר גם לדעתו, שקיימים כמה הבדלים בין החלומות הזכורים בבוקר, לבין חלומות המסופרים תוך כדי התעוררות מהשינה, הממצאים  מלמדים כי הקביעות קיימת הרבה יותר לגבי  החלומות הזכורים בבוקר ופחות, לגבי מרבית החלומות שנחלמו במהלך הלילה, הנשכחים בדרך כלל.      

כאמור, קיימות גישות שונות לחקר החלום, לטענת החוקרים השונים הסיבות, התכנים, סיבתם ומשמעותם שונה באופן שלא ניתן למצוא כל קשר בין גישה לגישה, עתה אעבור לגישת התרפיה התבניתית לה סוגדים רבים.

 

 פירוט אודות לימודים ב מכללת ברק, ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק

 

 

מה הוא חלום?

חלום הוא חוויה סובייקטיבית של מראות דמיוניים, ותחושות במהלך השינה. לחלום שגרתי מספר מאפיינים, ובהם חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, אי יכולת לשלוט ולכוון את השתלשלותו, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות, שגם נצפתה בחיות, ושגם ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר. מדענים משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום. דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהיו מושפעות מחלומותיהן. לפותרי חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככוהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.

ישנם סוגים שונים של חלומות, ביניהם הסיוט, שהוא חלום נורא, מפחיד ומטיל אימה, וחלום טוב, הגורם לאדם לקום בהרגשה טובה וחיוניות. ישנם גם חלומות ארוטיים, המערבים תמונות ומראות הקשורים למין. קיימות גישות רבות להסברת מהותו של ההחלום, מתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים, וגלישה של הכוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות, ועד להבעת התודעה באופן סימבולי, והתקשרות אל מה שמעבר לאינדיבידואל, אם אל התת-מודע הקולקטיבי ואם אל הנשגב והנאצל.

 

פיזיולוגיה בזמן החלום

גלי מוח בזמן חלימה (רישום הפעילות החשמלית של המוח (EEG))

פעולת החלום מיוחסת לשנת רע"מ - REM, שבה יש תנועות של האישונים ומתרחשת במהלך השלבים הסופיים יותר של מעגל השינה. כשמעירים אדם משלב זה בשינה, ב-85% מהמקרים ידווח על חלום בו היה שקוע^[2], ושיעור ההיזכרות יורד ככל שעובר זמן ממושך יותר מסיום תנועות העיניים ליקיצה. החלום אינו ייחודי רק לשלב ריצודי העיניים המהירים - הרע"מ (באנגלית: Rapid Eye Movements), אולם שכיחות החלום בשלב זה גבוהה בהרבה והחלומות "חיים" יותר, דרמטיים ועשירים בהתרחשויות ובדימויים, בעוד חלומות בשלבים אחרים מזכירים יותר המשך של מחשבות רגילות^[3]. בשלב ה-REM רישום הפעילות החשמלית של המוח (EEG) דומה למדי למה שנרשם במצב ערנות. עם זאת, קשה להעיר את הנבדק הישן בזמן הזה.

בזמן החלום מגיע מגזע המוח לקליפת המוח מידע הדומה למידע מבחוץ. במרכזים החושיים והמוטוריים מתבצע עיבוד דומה לזה שמתרחש בזמן ערות, וגלי המוח המוקלטים בחלימה על ידי אא"ג דומים לאלה המוקלטים בערות. במהלך החלום משותקים השרירים הרצוניים מן הצוואר ומטה, ונצפית תנועת עפעפיים ועיניים (תופעה המוכרת בשם Rapid Eye Movements, ובעברית: ריצודי עיניים מהירים) כמו כן, בשעת חלום (ללא קשר לתוכנו) ישנה זקפה אצל הגברים, והרחבת דגדגן אצל נשים. זוהי דרך קלינית טובה להבדיל אם מקורה של אין-אונות הוא פיזי או פסיכולוגי. חלומות אירוטיים עשויים לגרום לפליטה אצל הגבר, ולהרטבת הנרתיק אצל האישה.

 

החלום בפסיכואנליזה

חלום ומפלצות

זיגמונד פרויד קידם ופיתח את חקר החלומות כחלק מהדיסציפלינה המדעית החדשה של הפסיכואנליזה. ספרו פירוש החלום, שיצא ב־1899, לא זכה להכרה שלה ציפה מהקהילה האקדמית הרפואית. אולם בהדרגה, משך אליו את התעניינותם של חוקרי ספרות, היסטוריונים ואמנים, אשר הדביקה את זו של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בני התקופה ‏‏^[5]. הספר, שנכתב בשלב שבו התאוריה של פרויד התמקדה במיניות הילדית, רואה בחלום ביטוי לפנטזיות ודחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, במיוחד תוקפנות ומין. לפי תפיסה זו, רצונות שמודחקים בחיי היום יום מפאת היעדר האפשרות להגשימם, או היותם אסורים, עולים על פני השטח בשינה. החלום, אם כן, הוא הצורה הסמלית, ה"מכובסת", שלובשים הדחפים והמאוויים על מנת לפתור את הקונפליקט בין הדחפים הפרימיטיביים למעצורים התרבותיים.

פרויד הגדיר ארבעה מנגנונים ששותפים ביצירת החלום: התקה, עיבוי, שיקולים של ייצוג חזותי ועיבוד משני:

• התקה היא העברה של משאלות לא מודעות מתחום אחד לתחום אחר באמצעות שרשרת של אסוציאציות.
• עיבוי נוצר כאשר מספר ערוצים אסוציאטיביים נפגשים בצומת מרכזי אחד. כתוצאה מכך, ניתן למצוא בחלום מילה או תמונה שמסמלת יותר מרעיון אחד. כך, חלומות קצרים יכולים להכיל הרבה תכנים סמויים.
• שיקולים של ייצוג חזותי מעצבים רעיונות מופשטים באמצעות קומפוזיציה חזותית. כך למשל, רגרסיה יכולה להיות מיוצגת על ידי סוס הפוסע לאחור.
• עיבוד משני של החלום מתרחש בחלקו בזמן החלימה באמצעות צנזורה, ובחלקו האחר בעת פירוש החלום על ידי החולם^[6].

למרות ההיקף העצום של סמלים שמביא פרויד בספר זה ובכתבים מאוחרים, בהם "מבוא לפסיכואנליזה", הישויות שהם מסמלים אינן רבות. בין הישויות המסומלות ניתן למנות הורים, אחים, לידה, מוות ומשאלות מיניות. כך, הורים יסומלו לרוב על ידי דמויות נכבדות, כמו מלך ומלכה, ואילו אחים וילדים יסומלו על ידי חיות קטנות ורמשים. הלידה תתואר לרוב בזיקה למים והמיתה על ידי הפלגה או נסיעה ברכבת. הסמלים המיניים, ייוצגו לרוב על ידי חפצים אשר קיים דמיון ביניהם ובין אברי המין הגבריים והנשיים ‏‏^[7]. כך לדוגמה, עליה במדרגות בחלום מסמלת משגל, עצמים מאורכים (נחשים, חרבות וכו') מסמלים את איבר המין הגברי, וכלי קיבול ומנהרות מסמלים את הצנרת הנשית וכדומה.

למרות נטייתם של תלמידיו להתמקד בסמליות המינית של החלומות, נראה שפרויד ניסה כל הזמן להתאים את פירוש החלומות להתפתחות התאוריה והפרקטיקה של הפסיכואנליזה. כך, לקראת שנות העשרים ניתן לזהות בתאוריית החלום של פרויד התקרבות למודל הטופוגרפי, ולמודל הסטרוקטורלי והדינאמי, ובשנות העשרים ניתן כבר למצוא בה חשיבה במושגים דינמיים. עם זאת, נראה כי גם פרויד עצמו, בכל פעם שנדרש לעדכן את הספר להתפתחות התאוריה, לא הצליח להסיט את מרכז הכובד של הספר מהמיניות הילדית. יוצא מכאן שלהתפתחות תאוריית החלום, אותה ניתן להסיק מכתבים אחרים של פרויד, כמעט ואין ביטוי במהדורות השונות של "פשר החלומות" ^[5].

כמו כן, פרויד הזהיר את תלמידיו מפני מתן משקל יתר לחלומות ופירושם במנותק מהסימפטומים, מאירועי היום ומהאסוציאציות שמעלה החלום במטופל. פרויד טען כי "החלום כלל אינו 'הלא-מודע', אלא צורה שלתוכה הועברה מחשבה מן החיים בהקיץ, שנותרה בסמוך למודע או אפילו במודע, הודות לתנאים הנוחים של מצב השינה". וילפרד ביון המשיך את כיוון המחשבה הזה וטען כי "פעולת החלימה הנה פעולה מתמשכת המתרחשת הן בהקיץ והן בשינה, וכי השינה רק מסייעת לחולם להפנות לפעולת החלימה את כל משאביו הנפשיים". דונלד ויניקוט הבחין בין חלימה מפונטזת, לא ממוקדת, לבין חלימה שמשתמשת בחומרי המציאות ויכולה לשמש כמנוף לצמיחה בטיפול. מסעוד חאן, תלמידו של ויניקוט, הרחיב את המושג אובייקט מעבר לחלום. חאן ראה ביכולת להשתמש ב"מרחב החלום" הישג התפתחותי שמקביל ליכולת של הילד להשתמש ב"מרחב המעבר"^[5].

הסרת הדיכוטומיה בין מצבי העירות למצבי השינה, הובילה מספר פסיכואנליטיקאים לחקר הפן התקשורתי של החלום. הראשון שנתן את דעתו להיבט זה היה שנדור פרנצי, שפרסם ב־1913 את המאמר "למי מפנה החולם את חלומותיו". חנה סגל, תלמידתה של מלאני קליין, הצביעה על התפקיד של סיפור החלום בהתפנות מחומרי נפש מאיימים במטופלים עם הפרעה ביכולת לסימבוליזציה. כך יוצא, שסיפור תוכן החלום יכול לשמש כסוג של ביטוי בפעולה (acting out). אגב, פרויד עצמו קשר את כישלונו ב"מקרה של דורה" עם הדגש המוגזם שנתן לפן המיני של החלום על חשבון הפן ההעברתי ^[5].

יונג, תלמידו של פרויד, גרס שהחלום הוא שדר מתת המודע הקולקטיבי, שמודחק בידי הסופר אגו במצב של הכרה רגילה. לפי משנתו של יונג, היחיד מתחבר בחלום אל אוצר זיכרון קולקטיבי, אשר לא ניתן להבינו ללא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא־מודע של האנושות. דימויים ארכיטיפיים אלו מהווים כוח דוחף לאישיות ולמימושם במציאות, אשר קרוי בפי יונג "קומפלקס". על פי תפיסת יונג, התת-מודע באמצעות החלום נותן ביטוי לנטיות וצדדים שלא פותחו כראוי על ידי האדם, ולכן נדחקו לתת המודע. באמצעות נתינת הביטוי לתת המודע האדם אמור להגיע לאיזון ושיווי משקל בין הנטיות הקוטביות באדם. דחף ומאמץ זה להגיע לאיזון ואחידות, שיונג ראה בו ארכיטיפ כשלעצמו, כונה על ידו 'פעילות טרנסצנדטלית'.

בניגוד לפרויד, שראה בסימבולים של החלום ניסיון להסוואה, יונג סבר כי הסימבולים של החלום מנסים להעשיר את המודעות של האדם, וצורתם הסמלית נובעת מכך שהתוכן של התת-מודע טרם התגבש וקיבל את המושג המילולי-ניסוחי שלו. יונג דחה את שיטת האסוציאציות החופשיות שהשתמש בה פרויד להבנת החלום, שבה החולם היה אמור לזרוק רצף מילים שמתחברים אחד לשני, והעדיף להשתמש באלבורציה (עיבוד) ודמיון פעיל כדי לפענח את החלומות. באלבורציה החולם התבקש להסביר את משמעותם של הנושאים העיקריים בחלום ואת יחסו אליהם מבחינה תפיסתית ורגשית, ואילו בדמיון פעיל החולם היה צריך להעלות בעיני רוחו סימבולים שהופיעו בחלומו, ולצפות בשינויים שמתרחשים בהם בדמיונו. עיקרון נוסף בשיטתו היה לא לפתור חלום אחד באופן מקומי, אלא לאתר נושאים שחוזרים על עצמם בחלומות רבים, כדי שחלום אחד ישפוך אור על חלום אחר, ובכדי לראות האם מספר חלומות מקיפים עניין מצדדים שונים.

מעבר לגישות השונות, החלום משמש כאשנב אל התת-מודע, אל הפחדים והרצונות המשפיעים על חיינו מבלי להתנסח במחשבה, ולכן הוא ממשיך להיות כלי חשוב בפסיכואנליזה על זרמיה השונים.

 החלום במחקר הפסיכולוגי

חוקרים רבים, בהם רוזלינד קרטרייט, הראו במחקריהם שהרגשות המרכזיים בחלומות הם שליליים. חוקרים מאוניברסיטת טפטס גילו שהרגשות הנפוצים ביותר המשתקפים בתמונות החלום הם פחד, אשמה וחוסר אונים. קרטרייט אומרת שאצל רוב בני-האדם הרגשות השליליים ביותר נחלמים בפרק הרע"מ הראשון של הלילה, והם נעשים חיוביים יותר מפרק לפרק של שנת רע"מ. אצל מי שסובלים מדיכאון המצב הפוך. הרגשות המופיעים בחלומותיהם נעשים שליליים יותר עם כל פרק של שנת רע"מ. קרטרייט טוענת שתפקיד החלימה הוא מעין 'תרפיה לילית', פטירת מחשבות סבוכות שעליהן אנחנו חושבים במשך היום ולפני השינה. לדעתה, החלום הוא זמן מצוין לכך משום שכושר השיפוט יורד משמעותית, ונפתחות דרכי חשיבה שלא היו יכולות לעלות בתודעתנו בשעות הערות.

אחד מגדולי חוקרי החלומות, קלווין הול, שאסף אלפי חלומות של אנשים נורמליים ותרם תרומה חשובה מאוד לנושא זה, פיתח את הגישה המבנית קוגניטיבית - דהיינו שהחלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים, והחלום הינו ביטוי תמציתי-סמלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. הסמלים בחלום לא באים לייצג אובייקט או פעילות ממשית אלא רעיון או מושג מופשט. הול חלק על פרויד שסבר כי הסמליות שבחלום מהווה הסוואה למאוויים האמיתיים של האדם, לאחר שמצא מספר ליקויים בתאוריה זו, כמו קיום חלומות שאינם "מצונזרים" לצד חלומות "מצונזרים", סמלים שהחולם יכול לפענח בקלות ללא ידע מקצועי, שימוש בסמלים שמשתמשים בהם באופן המוני וקיימים בסלנג, וקיום מספר רב של סמלים למספר מצומצם של נושאים. לעומת פרויד ויונג שסברו שיש חיץ ברור בין עירות לשינה, הול סבר שיש רצף תודעתי מאחד לשני, והחלימה היא המשך פעולת התודעה הגלויה בכלים אחרים. הול, שאסף חלומות סדרתיים של אותם בני אדם, סבר כי בדרך כלל בעיה מרכזית של האדם חוזרת בחלומות רבים בצורות ולבושים שונים. עוד מסקנה שהול הגיע אליה היא שישנה קביעות בנושאי החלומות ובמינון של הסמלים שבהם לאורך שנים אצל החולם.

חלום ולמידה

קרה אחד לפחות, נדידת בעיות משעות היום לחלום הניבה תוצאה חשובה למדע. בשנת 1865 פענח הכימאי קקולה את מבנה המולקולה האורגנית החשובה בנזן (C6H6) בחלום בו התגלה לו נחש הנושך את זנבו. קקולה פירש את החיזיון כרמז לבעיה שהעסיקה אותו ומצא את מבנה הטבעת המשושה.

ז'ובה בליון שיער ששנת רע"מ מספקת הזדמנות להתאמן בפעולות החיוניות להישרדות, כדי שגם אם כישור הישרדות מסוים אינו בשימוש בחיי הערות, בעל החיים ידע להשתמש בו במיומנות בשעת הצורך. ז'ובה ניטרל את האזור האחראי על שיתוק הגוף בזמן השינה אצל חתול וראה שהחתול קם וארב לטרף דמיוני או תקף אויבים בלתי נראים.

בשנת 2001 פורסם מחקר שערך מתיו וילסון שעולה ממנו כי שנת רע"מ מסייעת להפוך חוויה לזיכרון. הוא אילף חולדות לעבור במבוך ולחפש פרסי מזון. וילסון וצוותו השתילו חיישנים במוחות החולדות, ובאמצעותם רשמו החוקרים את דפוסי הירייה של קבוצות תאי העצב הממונים על התמצאותן של החולדות במבוך. החוקרים גם רשמו את מה שהתרחש בתאי המוח של החולדות כשישנו, וגילו בדיוק את מה שהתרחש כשעברו החולדות במבוך כשהיו ערות. וילסון אמר שאפשר היה לראות על איזה חלק במבוך חלמה החולדה בכל רגע. כמו כן, מניסויים שנערכו בין השאר גם בבני אדם (ללא השתלת חיישנים, כמובן), הוכח שגם ביצועינו בדברים כגון יצירות מוזיקליות או שליפת חומר שלמדנו, מוטמעים בזיכרון במהלך השינה ובעקבות כך משתפרים.

לוכד החלומות בתרבויות

"לוכד חלומות"  בתרבויות שונות אמור לסנן את החלומות הרעים ולאפשר רק לחלומות הטובים להגיע אל החולם.

החלומות הם עתיקים כמו האנושות, אם לא יותר (גם חיות חולמות). הספרות המוקדמת ביותר בה מוזכרים חלומות כוללת את עלילות גלגמש, השירה האוגריתית, האודיסיאה של הומרוס, התנ"ך, ובמיוחד בספר בראשית וספר דניאל שם מוזכרים חלומות חשובים.

ראשוני הכתבים שבהם התייחסו לחלום היו כנראה בתרבויות אכד ושומר. שם הייתה קיימת תפיסה שיש אל או מלאך מיוחד שתפקידו להעביר מסרים בחלומות של בני אדם. תפיסה זו המשיכה באשור ובבל. שם מקור החלומות היה יכול להיות באלים טובים או בשדים ורוחות רעות ובהתאם סווגו החלומות לטובים או לרעים. מכאן התפתח מעמד שלם של כוהנים, שעסקו בסיווג החלומות ופירושם, ובפעולות מאגיה של טיהור מחלומות רעים.

משם זלגה תפיסה זו למצרים העתיקה. במצרים העתיקה נבנו מקדשים לאל סרפיס, אל החלומות המצרי, שבהם ישבו כוהנים שעסקו בפתרון חלומות. ובפפירוסים רבים נזכרו חלומות. המצרים הקדמונים ראו בחלומות הודעות משמים, שנועדו לתת מענה לשאלות בני האדם, להזהיר אותם מסכנות ולהדריך אותם בדרך הבטוחה, ואף לאפשר להם לחזור בתשובה. גם בכנען הייתה קיימת תופעה זו. בשירה האוגריתית למשל מתואר באגדת כרת, המלך כרת הערירי, שעושה טקסים במקדש כדי למשוך אליו התגלות של האל בעל בחלום.

גם ביוון העתיקה פעלו מקדשים שהיו מיוחדים לחלומות. מקדשים אלו מכונים מקדשי דגירה. מקדשים שבהם המאמין היה עושה מאמצים מסוגים שונים כדי למשוך אליו את החלומות. בין מקדשי הדגירה המפורסמים היו מקדשי אסקופלפיוס, שנקראו על שמו של רופא יווני מהמאה האחת עשר לפני הספירה. במקדשים אלו היו עושים הכנות שונות כדי למשוך חלומות כמו שימוש בסמים, רחיצה באמבטיות עם חומרים שונים, ומריחת שמנים. גם לאחר החלום היה תפקיד לכוהנים, אם בהוראות ואם בתרופות ושיקויים על פי החלום. במידה ואדם לא יכל לחלום חלום, שליח או כהן היה חולם בעבורו.

לעומת תפיסה זו של פאסיביות האדם בקליטת החלום, במזרח הרחוק, התפיסה הרווחת הייתה שבחלום הנשמה ביצעה מסע נדודים אקטיבי, בין אם בעולם הממשי ובין אם בעולם הנשמות. במסגרת מסע זה הנשמה הייתה עלולה לפגוש נשמות אחרות וליצור עימם אינטראקציה וגם לחוות חוויות של התעלות וקרבה אל תפיסת האמת והתמזגות עם ההוויה. לפי תפיסה זו היה מסוכן להעיר את הישן באופן חיצוני, שכן אז הנשמה הייתה עלולה לאבד את הקשר אל הגוף. אריך פרום מציין כי הגישה הייתה מקובלת גם אצל הפאפונים בני קיוואי מגיניאה הבריטית שהאמינו כי אם יצליח קוסם ללכוד את נשמתו של החולם, הדבר יגרום לכך שהחולם לא יתעורר לעולם. וכן אצל האינדיאנים בני מוהאווה ויומה, שם הופעתם בחלום של קרובי משפחה שמתו לאחרונה עוררה חרדה רבה. ואילו האשאנטים האמינו כי אם אדם חולם על קיום יחסי מין עם אשת איש, עליו להיענש בתשלום קנס על עבירת ניאוף מפני שנשמתו ונשמתה קיימו ביניהם יחסים מיניים‏‏.

הנחה פילוסופית מזרחית מקובלת הייתה שבחוויית החלום ניתן להגיע אל אמת יותר גדולה מאשר בחוויית החיים הממשיים. גם בתרבויות אלו היה מקובל לעשות הכנות בזמן העירות כדי להגיע אל חוויות מיסטיות בחלומות. בסין למשל נהגו אישי ציבור לישון במקדשים כדי להיעזר בהדרכת האלים.

לעומת גישות אלו אצל היוונים והיהודים הופיעו התפיסות כי יש לייחס לחלום פירוש פסיכולוגי. כך למשל סוקרטס (על פי אפלטון בפיידון) סבר כי החלומות מביעים את קול המצפון, ויש להתייחס אליהם ברצינות ולציית להם. אפלטון בהמדינה לעומת זאת הלך לכיוון השני, וראה בחלום ביטוי לחיה האי רציונלית שבאדם: "לאותן [תאוות] שמתעוררות בשעת השינה, כשהיסוד האחר של הנשמה, ההגיוני, האנושי, המתון נרדם ואילו הכוח הפראי והבהמי קופץ ומבקש למלא את יצרו". אריסטו תלמידו נטה לכיוון הרציונלי וסבר ("על הגדת עתידות באמצעות חלומות") שבשעת החלום האדם מסוגל לראות בבהירות שכלית תוכניות ועקרונות פעולה. הוא עוד קיטרג את החלומות לשלשה: סיבות לאירועים שמתרחשים, סימנים לדברים המתרחשים, וזימונים של אקראי.

הרומאים שהלכו בעקבות היוונים, לא הצליחו להגיע לדרגת בהירות ועמקות המצויים אצל אפלטון ואריסטו. המשורר לוקרציוס ("על טבע היקום") טען כי החלום בעיקר מטפל בדברים המעסיקים את האדם ביום. התאוריה השיטתית ביותר הוצגה בידי ארטמידורוס, בן המאה השנייה לספירה שהקדיש ספר מיוחד לעניין. לשיטתו קיימים חמישה סוגים שונים של חלום: א. חלום - החושף מראות חבויים, ב. חיזיון שבו האדם חוזה בהקיץ, ג. נבואה שהיא התגלות הנמסרת בשינה על ידי מלאך או קדוש, ד. פנטזיה שבהן הרגשות משפיעות על המחשבה, וה. חלום בלהות שהוא תעתוע דמיון מפלצתי המופיע לילדים וזקנים כדי להפחידם או לפגוע בהם.

בתלמוד נמצאת תורת חלומות משוכללת. בבבלי ברכות נ"ה נכתב: כי "חלום שלא נפתר - הריהו כאגרת שלא נקראה", דבר המבטא לפי פרום עקרונות פרוידיאניים שכל החלומות באשר הם משמעותיים. עניין רב מודגש בתלמוד לסמליות של החלום, ויש בו מספר רב של דוגמאות לפיענוח חלומות. בולט בפענוח הסמלים, כי סמלים לא מיניים מפורשים כתכנים מיניים, למשל חלום שבו האדם מוהל עץ זית בשמן זית מורה על גילוי עריות, ואילו סמלים מיניים מפורשים כתכנים לא מיניים, כמו למשל אדם החולם כי קיים יחסים עם אמו צפוי לתבונה יתירה. תפיסה זאת נובעת מכך שכל סמל לתפיסתם מורה על דבר ששונה מהמשמעות הרגילה שלו^[8